הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות

סקירת פס"ד: הערכת שכר טרחת עו"ד

הרב שמואל פולצ'ק
סכסוך בין לקוח לעורך דינו על סכום שכר הטרחה הגיע לבית הדין. בפסק הדין נקבע כי על הנתבע לשלם בהתאם לנוהג המקובל בשוק, בסך הכל חויב הנתבע במיליון ש"ח

לא פעם מתעוררת מחלוקת בין עורך דין ללקוח שלו על גובה שכר הטרחה המגיע לו. על כן מומלץ מאד, לפחות כשמדובר בסכומים גבוהים, לכתוב במפורש את פרטי הסכם שכר הטרחה. כאשר הדבר לא נעשה, לפעמים יש צורך בהכרעת צד שלישי, אשר החלטתו אינה בהכרח תואמת את ציפיות לפחות אחד הצדדים. כך היה במקרה שנדון, בפסק דין בן עשרות עמודים, בפני בית הדין של ארץ חמדה גזית בירושלים (תיק 72060, בפני הדיינים: הרב יוסף כרמל; אב"ד, הרב דניאל מן, הרב סיני לוי).

התובע - משרד עורכי דין, סיפק במשך כארבע שנים שירותים משפטיים לאיש עסקים. לאחר שהיחסים בין המשרד ללקוח עלו על שרטון, תבע המשרד מאיש העסקים סכום של כ-2.7 מיליון ש"ח כשכר טרחה על פעולות רבות שבוצעו במהלך שנים אלה, ושלטענתו אינם כלולים בתשלום של כ-1.6 מיליון ש"ח שכבר שולמו.

הנתבע טען ביחס לחלק מהתביעות שמדובר בטיפול בעסקאות נדל"ן שלא יצאו לפועל, בהם המנהג המקובל הוא שהתשלום מותנה בהשלמת העסקה. התובע, מנגד, טען שמנהג זה הוא רק בעסקאות פשוטות כגון רכישת דירה, אך לא בעסקאות גדולות ומותאמות אישית כפי שהיה כאן. בית הדין קיבל בעניין זה את עמדת התובע, שכן עמדת המוצא היא שהעובד עבור אחר זכאי לשכר, אם לא נהוג ולא הוסכם אחרת (ע"פ רמ"א חו"מ רסד, ד), וכאן לא הוכח שיש מנהג או הסכמה המנוגדים לעמדת מוצא זו.

תשלום ללא סיכום

לגבי תיקים בהם לא סוכם מה השכר, דרש התובע סכום של 320$ לשעת עבודה, כפי התעריף המקובל במשרדו, ולפי הדיווח של עורכי הדין במשרד על שעות עבודתם בתיקים אלה. הנתבע טען ששכר זה מנופח. בתיק מסוים נקבע תעריף של 250$ לשעת עבודה בלבד, ובתיקים בהם לא נקבע שכר לשעת עבודה כלל, המשמעות היא שאין שכר לפי שעות העבודה אלא לפי פרמטרים אחרים. עוד טען הנתבע שאין לסמוך על רישום שעות העבודה במשרד עורכי הדין כי מקובל לנפח שעות עבודה ברישומים כאלה.

בית הדין קבע שתשלום לפי שעות היא הדרך הטובה ביותר לקביעת השכר במצב הנתון. לגבי גובה השכר, אמנם ההלכה היא שכאשר הדבר לא סוכם מראש זכאי הפועל לקבל רק את הסכום הנמוך ביותר המקובל לעבודה שבוצעה (שו"ע חו"מ שלג, ח). אולם בית הדין קבע שבעסקאות ענק כגון אלה, עוסקים רק עורכי דין מיומנים ומנוסים, ועל כן יש לקבוע את השכר בגובה הנמוך ביותר המקובל על ידי עורכי דין מנוסים כאלה, ולא בגובה הנמוך ביותר לשעת עבודה של עורך דין צעיר ובלתי מנוסה שאיכות עבודתו שונה לחלוטין.

תיעוד אמין

בעניין הנאמנות של המשרד על כמות השעות שבוצעו – היה מקום לחשוב שהמוציא מחברו עליו הראיה, ואין המשרד נאמן ללא ראיות חיצוניות על כמות השעות שהושקעו בתיקי הנתבע. אולם, בית הדין קבע כי בהסכם בו ידוע מראש שרק הזוכה יוכל לדעת לכמה הוא זכאי והחייב לא יוכל לדעת זאת באופן בלתי תלוי, נאמן הצד הזוכה להישבע וליטול את שלו (ע"פ רמ"א חו"מ צא, ג; ש"ך שם, כג).

בית הדין חידש שבזמננו שלא נהוג להשביע בבתי הדין, הזוכה נאמן ליטול את שלו גם ללא שבועה, אם הוא תומך את טענתו בתיעוד מסודר שמתבצע תוך כדי העבודה כמקובל, ובלבד שלא תהיה סיבה לבית הדין לחשוד באמינות תיעוד זה. כשם שבזמן חז"ל ההנחה הייתה שהחייב הסכים להאמין לזוכה בשבועה, כי אין זה סביר להעמיד שני עדים על כל פעולה, כך בזמננו ההנחה היא שהחייב הסכים שהזוכה יהיה נאמן גם בלא שבועה, אם יש לו תיעוד.

לפיכך, בית הדין קבע שיש לסמוך על דיווחי השעות של עורכי הדין במשרד, ולקבוע את התעריף לשעה לתיקים בהם לא סוכם או לא הוכח סיכום אחר, ב-60% מהתעריף המקובל במשרד, כהערכה של הקצה הנמוך של השכר המקובל לעבודה כזו. לפיכך חייב בית הדין את הנתבע לשלם לתובע כמיליון ש"ח. 

פורסם במוסף צדק של מקור ראשון, גיליון מס' 916.