אורות החושן: דיני הרכב
פרק ג: שכירות רכב
ג. טז. נסיעה שיתופית

לעיתים, נהג המתכנן לנסוע ליעד מסוים, מתאם מראש עם אנשים נוספים שיצטרפו אליו לנסיעה תוך השתתפות בהוצאות הנסיעה[1]. נסיעה שיתופית מעין זו, מהווה חיסכון כספי עבור כל השותפים, מועילה לחברה בכך שהיא מפחיתה את זיהום האוויר ואת פליטת גזי החממה, ובנוסף לכך מהווה גמילות חסד של הנהג עם הנוסעים.

התורה התירה למי שעושה חסד עם חברו לדרוש מראש החזר הוצאות[2], ואין הדבר פוגם בהגדרת המעשה כמצווה[3]. זאת בניגוד לגביית תשלום מלא על מעשה חסד, שלמרות שהוא מותר לעיתים[4], מפקיע את הגדרת המעשה כמצווה[5]. בנסיעה שיתופית הנהג אינו מקבל מהנוסעים כל תשלום על הנהיגה וגם על הוצאות הרכב הוא מקבל בדרך כלל תשלום חלקי בלבד, ולפיכך מדובר בגמילות חסד בממונו ובגופו.

למרות הגדרת המעשה בעיקרו כמעשה חסד, מבחינה הלכתית מוגדר הנהג כמשכיר והנוסעים כשוכרים של הרכב. להגדרה זו יש השלכות על מספר תחומים:

מועד התשלום על הוצאות הנסיעה – ברירת המחדל היא שעל הנוסע להעביר את התשלום ביום הנסיעה[6] ואם לא עשה כן הוא עובר על איסור תורה של הלנת שכר[7]. ניתן לשנות את מועד התשלום בהסכמה[8].

אחריות הנוסעים לנזקים שגרמו לרכב – הנוסעים פטורים מתשלום על נזקים שאירעו בגינם במהלך הנסיעה לרכב או לאביזריו העומדים לרשותם, ובלבד שהשתמשו ברכב באופן המקובל[9]. אם השתמשו באביזרי הרכב שיש לשער שלא הועמדו לרשותם (כגון אביזרי מדיה) ללא רשות מפורשת של הנהג[10] או שהשתמשו באביזרים ברשות הנהג אך באופן שאינו מקובל[11], הם חייבים לשלם על הנזק לו גרמו.

חיוב הנהג בנזקי גוף ורכוש שנגרמו לנוסעים במהלך הנסיעה – עקרונית, אדם שנהג ברכב באופן בלתי אחראי וכתוצאה מכך נגרמה תאונה והנוסעים נפגעו בגופם, חייב לפצותם על כך[12]. אולם על פי החוק הרכב מבוטח לכל הפחות בביטוח חובה, ולכן נזקים אלו יכוסו על ידי חברת הביטוח. הנהג לא יחויב לפצות את הנוסעים ברכבו בגין נזקי רכוש שנגרמו עקב נהיגתו, אף אם הוא האשם בתאונה[13].

חיוב הנהג בשמירת חפצים שהושארו ברכבו – אם הנוסעים השאירו חפצים ברכב בטעות או במתכוון, הנהג חייב לשמור על החפצים. מכיוון שבשל השתתפות הנוסעים בהוצאות הנסיעה הוא יוגדר כשומר שכר[14], עליו לעשות כן באופן מיטבי[15], ואם לא עשה כן, כגון שהשאיר אותם ברכב והרכב נגנב או שנפרץ, הוא חייב לשלם לנוסעים את תמורתם[16]. הנוסעים מצידם, ראוי שיוותרו על התשלום המגיע להם שכן הנהג עשה עמם טובה. במקרה כזה דרישה לתשלום העומדת על שורת הדין היא בלתי ראויה, שכן היא נגועה במידה רבה של כפיות טובה. לכן, כדי למנוע מחלוקת, מומלץ לסכם מראש מה תהיה מידת האחריות של הנהג לחפצים שיישכחו ברכבו.

חיוב הנוסעים בקנסות שקיבל הנהג עקב הנסיעה – באופן כללי על הנהג בנסיעה השיתופית לנהוג כחוק ואם לא עשה כן, אלא עבר על החוק והתחייב בקנס בשל נהיגתו אין הנוסעים חייבים לשאת בנזק שנגרם לו עקב נהיגתו בניגוד לחוק. אולם אם הנוסעים עודדו את הנהג בנסיעה השיתופית לעבור על החוק, כגון שעודדו אותו להאיץ את נסיעתו, או לנסוע בנתיב שאינו מיועד עבורו, על מנת לקצר את זמן הנסיעה, מוטלת עליהם אחריות מוסרית לנזק לו הוא עשוי לגרום[17], ולפיכך סבור הרב יעקב אריאל כי יש להטיל עליהם אחריות דומה גם להשתתף בתשלום הקנס.