אורות החושן: דיני הרכב - הספר לקראת הדפסה
פרק ג: שכירות רכב
ג. י. אונאה במחיר ההשכרה

התורה נוטה בדרך כלל שלא להתערב בהסכמים ממוניים הנעשים ביושר מתוך מודעות הצדדים לתוכן ההסכם ולהשלכותיו. אך יש להדגיש, כי המושגים יושר והגינות מקבלים על פי התורה משמעות רחבה יותר מן המקובל, וזאת בין השאר באמצעות איסור אונאה. באיסור זה עסקנו בהרחבה בהקשר של קנייה ומכירה של רכב משומש (לעיל פרק א, סעיפים ג-ד), והוא קיים גם בתחום שכירות רכבים. ההלכה רואה את עסקת השכירות כעסקת מכר מוגבלת בזמן, וכל הדרישות ההלכתיות הקיימות בעסקת מכר קיימות גם בעסקת שכירות[1]. התורה אוסרת אם כן לשכור או להשכיר חפץ במחיר השונה ממחיר השוק של שכירתו. האיסור הוא הדדי, דהיינו אסור למשכיר להשכיר במחיר מופקע ואסור לשוכר לשכור במחיר הפסד, אלא אם כן הדבר נעשה מתוך מודעות והסכמה.

על פי התיאוריה הכלכלית המקובלת במאות השנים האחרונות, מחירו של מוצר בשוק החופשי נקבע אך ורק לפי ההיצע והביקוש למוצר מכוח התחרות שבין המוכרים ובין הקונים והוא נקבע בנקודת שיווי המשקל בין הביקוש וההיצע. אמנם יש לזכור כי לכל מוצר מחיר משלו וכל הבדל בין מוצרים ישפיע על מחירם. הדבר נכון שבעתיים בתחום שכירות הרכב: סוג הרכב המושכר משפיע כמובן על מחיר השכירות. מעבר לכך, המחיר מושפע מההבדלים במיקום הרכב, בטיב השירות, במצב התחזוקה והניקיון של הרכב, בדרך קבלתו והחזרתו ובמועדו, בהיקף הביטוחים, בגובה ההשתתפות העצמית ומחיר ביטולה, בהגבלת המרחק ליום השכרה ועוד. כל אחד ממשתנים אלה משפיע על הביקוש וממילא על מחיר ההשכרה. זהו פשר פערי המחירים הניכרים בין רכבים שניתן למצוא בשוק השכרת הרכב.

לאור דברים אלה ניתן לומר כי בשוק השכרת הרכב ייתכן מנעד רחב של מחירים שכולם עונים להגדרה של "מחיר שוק". אם כן, האם איסור אונאה עשוי לחול על השכרת רכב, ואם כן, באילו תנאים הוא מתממש?

התשובה לכך נעוצה בהבנת העיקרון של האיסור. על פי התיאוריה הכלכלית שנזכרה לעיל, מחיר השוק משקף את נקודת שיווי המשקל בין ההיצע לביקוש רק אם שני הצדדים היו חשופים לכל החלופות הקיימות בשוק. בהיעדר מידע זה לא מתקיימת תחרות חופשית והמחיר לא יהיה בהכרח בנקודת שיווי המשקל בין ההיצע לביקוש.

ככלל ניתן לומר שככל שמדובר במוצר שניתן לערוך לגביו השוואת מחירים בקלות באינטרנט – אין איסור אונאה[2]. בעיית אונאה תהיה קיימת לרוב בעסקאות של בעלי רכבים פרטיים המשכירים את רכביהם באופן בלתי חוקי. אלה מטבע הדברים אינם מחזיקים באתר אינטרנט, וממילא מחיר ההשכרה שלהם אינו תמיד שקוף ולרוב פתוח למשא ומתן ולקביעת מחיר שונה לכל לקוח.

כאשר למשכיר מסוג זה מגיע שוכר שמסיבות שונות לא ערך השוואת מחירים הוא עשוי להתפתות לנצל את תמימותו, חולשתו או מצוקתו של השוכר ולדרוש ממנו מחיר החורג[3] באופן ניכר ממחיר השוק של השכרת רכב זה בתנאים אלו. על מעשה זה אמרה התורה "לא תונו איש את עמיתו". התורה מבקשת להפוך את העולם למקום בו בני אדם יכולים לתת אמון זה בזה, ביודעם כי איש לא ינצל את חולשתם כדי לגרוף לכיסו עוד כמה שקלים.

אם למרות האמור הדבר נעשה והרכב הושכר במחיר גבוה ביותר משישית^[4] מהמחיר החציוני להשכרה של רכב מסוג זה בתנאים בהם הושכר^[5], השוכר פטור מלשלם את החריגה במחיר ועליו לשלם את מחיר השוק בלבד. זכות זו עומדת לשוכר גם אחרי ביצוע התשלום המופרז והוא רשאי לתבוע לקבל החזר מהמשכיר בכל עת^[6].