אורות החושן: דיני הרכב - הספר לקראת הדפסה
פרק ג: שכירות רכב
ג. ט. תקלות שנמצאו ברכב בסיום השכירות
לסעיף הקודם 
רגע החזרת הרכב השכור עלול להיות טעון מתח וחשש של שני הצדדים: המשכיר חושש שמא נגרם לרכב נזק הדורש תיקון או אף נזק שימנע ממנו להשכירו מכאן ואילך, והשוכר לא ייקח אחריות על מעשיו. לעומתו, השוכר חושש שמא יימצאו פגיעות ברכב שלא נגרמו בגינו והאחריות תוטל עליו שלא בצדק.
אם שני הצדדים הגונים וישרים אין להם ממה לחשוש, אולם בכל זאת קורה לעיתים שבבדיקה הנעשית עם החזרת הרכב מתגלה פגיעה אשר המשכיר טוען שלא הייתה קודם להשכרה ואילו השוכר טוען שלא הוא זה שגרם לה. כמו הרבה מחלוקות, הפתרון היעיל ביותר הוא מניעתן. במקרה זה ניתן למנוע זאת באמצעות בדיקה מראש, וכך אכן מקובל בדרך כלל. בדיקה מעין זו נעשית על ידי שני הצדדים לפני תחילת השכירות. לעיתים מצלמים הצדדים את הרכב מכל צדדיו, וחותמים על מסמך המציין את הפגיעות הקיימות ברכב קודם להשכרתו הנוכחית. חתימת השוכר על המסמך מהווה הודאה שמלבד הפגמים אותם ראה אין עוד פגמים ברכב, ומעתה ואילך הפגמים החדשים הם על אחריותו.
אולם, תקלות מכניות או חשמליות לא תמיד ניתן לראות בבדיקה חיצונית. במקרים כאלה, או במקרים שלא נעשתה בדיקה מקדימה, תעלה השאלה אצל מי נגרמה התקלה ומי אחראי על תיקונה. ההלכה מבחינה בין פגם שנוצר על ידי גורם חיצוני, כגון מכה או שריטה, ובין פגם שנוצר במשך הזמן מעצם הנסיעה ברכב, כגון תקלה מכנית או חשמלית[1].
אם הפגם נוצר על ידי גורם חיצוני, יש להניח כי הרכב הושכר ללא פגם, וזה נוצר אצל השוכר[2]. לעומת זאת אם מדובר בתקלה מכנית או חשמלית, מהסוג המופיע עם הזמן ברכב משומש וישן, יש להתייעץ עם מכונאי רכב מוסמך ומנוסה המוסכם על שני הצדדים אשר יעריך על פי ניסיונו את מועד יצירת הפגם[3]. אם המכונאי אינו יכול לקבוע זאת באופן ודאי, יש לנקוט על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה"[4]. משמעות הדבר היא כי השוכר פטור מלשלם על התקלה.
מקובל שהשוכר מוסר למשכיר מראש את פרטי כרטיס האשראי שלו על מנת שאלו ישמשו לשם פירעון חובותיו כלפיו. גם אם הפרטים נמסרו למשכיר, הוא אינו רשאי להשתמש בהם כדי לחייב את השוכר בחיובים הנתונים במחלוקת בין הצדדים[5]. מסירת פרטי כרטיס האשראי ואפילו תפיסת מסגרת האשראי, באה להקל על גביית תשלומי השכירות או כל תשלום מוסכם אחר, אולם אין בה כדי לתת עדיפות לחברת ההשכרה בכל טענה שתהיה לה ולהטיל את נטל הראיה על השוכר[6].
[1] על פי הסמ"ע רלב, לא.
[2] שולחן ערוך חו"מ רלב, יא.
[3] שולחן ערוך חו"מ רלב, טז; הרב דב ליאור, "רכב משומש שהתקלקל לאחר הקנייה", אתר פסקים, פס"ד מס' 615.
[4] שולחן ערוך, שם.
[5] נחלקו הפוסקים האם שטר הופך את המחזיק בו למוחזק בסכום הנקוב בו, ולכן נטל הראיה כדי להיפטר מתשלום יוטל על המתחייב על פי השטר (למשל, בטענה שהחוב היה מותנה בקיומם של תנאים נוספים). ראו בעניין זה: ספר התרומות כא, ג, א; שולחן ערוך חו"מ פב, יב, שסוברים שאין למחזיק בשטר מעמד של מוחזק בממון. לעומתם ראו שו"ת הרשב"א, המיוחסות לרמב"ן, ק; ש"ך שם, כח; סמ"ע שם, מה, שסוברים שיש למחזיק בשטר מעמד של מוחזק בממון. ראו בהרחבה משפטיך ליעקב א, יא, שדן במעמדו של המוחזק בשיק ובשיק ביטחון.
אולם מוסכם על כולם כי כאשר התובע אינו מחזיק בשטר אלא רק בפרטי כרטיס אשראי המאפשרים לו לגבות כסף מהנתבע אין הוא נחשב כמוחזק בממון, ראו משפטיך ליעקב ה, כו. יש להוסיף שמסירת פרטי כרטיס האשראי יש בה מידה של מתן אמון של השוכר במשכיר, אך כל עוד הדבר לא נזכר במפורש אין היא מהווה מתן אמון לטענות אותן השוכר מכחיש.
[6] תפיסת מסגרת אשראי נועדה לוודא שבמקרה ויוצג לחברת האשראי חיוב מטעם המשכיר הוא יכובד, אולם הסכום שנתפס לא עובר לחשבון המשכירה. הדבר מופיע גם בהסכמים המקובלים בחברות ההשכרה: "החברה תהיה רשאית להשתמש בכרטיס האשראי לאלתר וללא הודעה מוקדמת על מנת לבצע כל תשלום שהשוכר התחייב לבצע על פי ההסכם ותנאי השכירות ו/או כל תשלום שהשוכר חייב בו על פי כל דין".