אורות החושן: דיני הרכב - הספר לקראת הדפסה
פרק ג: שכירות רכב
ג. יא. אחריות השוכר לנזקי גניבה או תאונה
לסעיף הקודם 
אדם השוכר רכב מחברת השכרה, חותם על חוזה שכירות בו מפורטת התחייבותו לתשלום במקרה בו הרכב ניזוק או נגנב. התחייבויות אלו אינן זהות להתחייבויות אותן מטילה עליו ההלכה ולרוב הן כוללות גם נזקים בנסיבות המוגדרות בהלכה כאונס (הדומה למונח המודרני כוח עליון) ממנו התורה פוטרת את השוכר. אף על פי כן, התחייבויות אלו מחייבות גם על פי ההלכה[1] שכן בתחום הממוני, ובדיני שומרים בפרט, ההלכה מכירה בתנאים עליהם הסכימו הצדדים גם כאשר הם שונים מדין התורה[2].
במקרים חריגים כשלא נחתם בין הצדדים כל הסכם, או שההסכם אינו עוסק בחיוב השוכר במקרה של נזק או גניבה, יחולו על הצדדים הוראות ההלכה[3] ואלו הן:
נזקי גניבה – השוכר חייב לשלם אם הרכב נגנב[4]. אם הרכב מבוטח מפני גניבה, חיובו של השוכר יוגבל לסכום ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסת הביטוח של הרכב[5], ובלבד שעמד בדרישות השמירה של חברת הביטוח הכוללות בדרך כלל נעילה חשמלית של הרכב בכל יציאה ממנו ואוסרות השארת מפתח בתוך הרכב. אי עמידה בדרישות אלו אשר תגרום להסרת האחריות של חברת הביטוח, תחייב את השוכר לפצות את המשכיר במלוא ערך הרכב כפי שהיה שווה בשעת הגניבה[6].
נזקי תאונה – אם הרכב השכור נפגע מרכב אחר, השוכר פטור מתשלום[7]. אולם אם השוכר נהג ברשלנות וגרם לתאונה עצמית או שפגע ברכב אחר, הרי שמלבד חובתו לשלם לבעל הרכב הנפגע, הוא חייב לשלם למשכיר על הנזק לרכבו[8]. אם הרכב השכור מבוטח בביטוח מקיף, חיובו של השוכר יוגבל לגובה ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסת הביטוח של הרכב. אם הרכב מבוטח בביטוח צד שלישי בלבד הוא יהיה חייב לשאת בכל הנזק שנגרם לרכב השכור, ובנוסף לכך לשלם את סכום ההשתתפות העצמית על הפגיעה ברכב השני. כאשר הצדדים חלוקים בשאלה מי היה אחראי לתאונה עליהם לפנות לבית דין לדיני ממונות.
[1] בבא מציעא צד ע"א; שולחן ערוך חו"מ שה, ד.
[2] משנה וגמרא בבא מציעא צד ע"א; רמב"ם שכירות ב, ט.
[3] על פי המנהג המקובל בחברות ההשכרה השוכר מתחייב גם באונס. אולם לדעת שו"ת הריב"ש, שמה; מהריב"ל ב, כג, אם הצדדים לא התנו זאת במפורש לא די במנהג זה בכדי לבטל את ההלכה הקובעת ששוכר פטור מאונס. ועיינו עוד הגר"א חו"מ עב, לג; תומים עב, כא, שסוברים שאם זהו המנהג המקובל הוא מחייב גם אם הצדדים לא חתמו עליו במפורש. אולם נראה שהיות שנזק באונס אינו שכיח כל כך קשה לראות בכך מנהג מחייב, ראו שו"ת תרומת הדשן שמב; רמ"א חו"מ שלא, א.
[4] שולחן ערוך חו"מ שז, א. יש לציין כי אם הרכב נשדד באיומים השוכר פטור - שולחן ערוך חו"מ שג, ג. אלא אם כן נכנס השוכר במתכוון לאזורים האסורים בכניסה ליהודים, כגון שטחי A ברשות הפלסטינית, או לשטחים בקרבת הגבול האסורים לנסיעת אזרחים והרכב נשדד ממנו, שולחן ערוך שם, ו.
[5] כפי שציינו לעיל, המשכיר חייב להשכיר רכב המבוטח על ידי פוליסת ביטוח המכסה גם את השוכר.
[6] שכן כל השומרים משלמים על החפץ שנגנב מהם כפי שהיה שווה בשעת פשיעתם בשמירה, ראו: מגיד משנה שאלה, ח, א; ש"ך חו"מ רצה, ז; קצות החושן רצא א. ועיינו ברמב"ם שאלה, א, ה ממנו משמע שחל על השומר חיוב מהרגע בו התחילה השמירה.
[7] שכן הפגיעה ברכב השכור מוגדרת כאונס, ממנו פטור השוכר, שולחן ערוך חו"מ שז, א. במקרה זה עומד לשוכר פטור נוסף: "מתה מחמת מלאכה", ראו שו"ת תרומת הדשן, שכח; שולחן ערוך שמ, ג; סמ"ע שם, ח. ועיינו בש"ך שם, ו, הסבור שנזק שבא מכוח צד שלישי אינו כ"מתה מחמת מלאכה". למחלוקת זו תהיה משמעות במקרה שהרכב הושאל ולא הושכר, כיוון ששואל פטור רק במקרה של "מתה מחמת מלאכה".
[8] חובות תשלום אלו למשכיר ולצד השלישי מוטלות עליו כחלק מדיני נזיקין, ככל אדם שהזיק לרכוש חברו באמצעות חפץ, שולחן ערוך חו"מ שפד, א, אף שהוא מוגדר כשומר על רכב. למקרה דומה ראו: שולחן ערוך חו"מ שז, ג; ש"ך שם, א.
אדם השוכר רכב מחברת השכרה, חותם על חוזה שכירות בו מפורטת התחייבותו לתשלום במקרה בו הרכב ניזוק או נגנב. התחייבויות אלו אינן זהות להתחייבויות אותן מטילה עליו ההלכה ולרוב הן כוללות גם נזקים בנסיבות המוגדרות בהלכה כאונס (הדומה למונח המודרני כוח עליון) ממנו התורה פוטרת את השוכר. אף על פי כן, התחייבויות אלו מחייבות גם על פי ההלכה[1] שכן בתחום הממוני, ובדיני שומרים בפרט, ההלכה מכירה בתנאים עליהם הסכימו הצדדים גם כאשר הם שונים מדין התורה[2].
במקרים חריגים כשלא נחתם בין הצדדים כל הסכם, או שההסכם אינו עוסק בחיוב השוכר במקרה של נזק או גניבה, יחולו על הצדדים הוראות ההלכה[3] ואלו הן:
נזקי גניבה – השוכר חייב לשלם אם הרכב נגנב[4]. אם הרכב מבוטח מפני גניבה, חיובו של השוכר יוגבל לסכום ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסת הביטוח של הרכב[5], ובלבד שעמד בדרישות השמירה של חברת הביטוח הכוללות בדרך כלל נעילה חשמלית של הרכב בכל יציאה ממנו ואוסרות השארת מפתח בתוך הרכב. אי עמידה בדרישות אלו אשר תגרום להסרת האחריות של חברת הביטוח, תחייב את השוכר לפצות את המשכיר במלוא ערך הרכב כפי שהיה שווה בשעת הגניבה[6].
נזקי תאונה – אם הרכב השכור נפגע מרכב אחר, השוכר פטור מתשלום[7]. אולם אם השוכר נהג ברשלנות וגרם לתאונה עצמית או שפגע ברכב אחר, הרי שמלבד חובתו לשלם לבעל הרכב הנפגע, הוא חייב לשלם למשכיר על הנזק לרכבו[8]. אם הרכב השכור מבוטח בביטוח מקיף, חיובו של השוכר יוגבל לגובה ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסת הביטוח של הרכב. אם הרכב מבוטח בביטוח צד שלישי בלבד הוא יהיה חייב לשאת בכל הנזק שנגרם לרכב השכור, ובנוסף לכך לשלם את סכום ההשתתפות העצמית על הפגיעה ברכב השני. כאשר הצדדים חלוקים בשאלה מי היה אחראי לתאונה עליהם לפנות לבית דין לדיני ממונות.
[1] בבא מציעא צד ע"א; שולחן ערוך חו"מ שה, ד.
[2] משנה וגמרא בבא מציעא צד ע"א; רמב"ם שכירות ב, ט.
[3] על פי המנהג המקובל בחברות ההשכרה השוכר מתחייב גם באונס. אולם לדעת שו"ת הריב"ש, שמה; מהריב"ל ב, כג, אם הצדדים לא התנו זאת במפורש לא די במנהג זה בכדי לבטל את ההלכה הקובעת ששוכר פטור מאונס. ועיינו עוד הגר"א חו"מ עב, לג; תומים עב, כא, שסוברים שאם זהו המנהג המקובל הוא מחייב גם אם הצדדים לא חתמו עליו במפורש. אולם נראה שהיות שנזק באונס אינו שכיח כל כך קשה לראות בכך מנהג מחייב, ראו שו"ת תרומת הדשן שמב; רמ"א חו"מ שלא, א.
[4] שולחן ערוך חו"מ שז, א. יש לציין כי אם הרכב נשדד באיומים השוכר פטור - שולחן ערוך חו"מ שג, ג. אלא אם כן נכנס השוכר במתכוון לאזורים האסורים בכניסה ליהודים, כגון שטחי A ברשות הפלסטינית, או לשטחים בקרבת הגבול האסורים לנסיעת אזרחים והרכב נשדד ממנו, שולחן ערוך שם, ו.
[5] כפי שציינו לעיל, המשכיר חייב להשכיר רכב המבוטח על ידי פוליסת ביטוח המכסה גם את השוכר.
[6] שכן כל השומרים משלמים על החפץ שנגנב מהם כפי שהיה שווה בשעת פשיעתם בשמירה, ראו: מגיד משנה שאלה, ח, א; ש"ך חו"מ רצה, ז; קצות החושן רצא א. ועיינו ברמב"ם שאלה, א, ה ממנו משמע שחל על השומר חיוב מהרגע בו התחילה השמירה.
[7] שכן הפגיעה ברכב השכור מוגדרת כאונס, ממנו פטור השוכר, שולחן ערוך חו"מ שז, א. במקרה זה עומד לשוכר פטור נוסף: "מתה מחמת מלאכה", ראו שו"ת תרומת הדשן, שכח; שולחן ערוך שמ, ג; סמ"ע שם, ח. ועיינו בש"ך שם, ו, הסבור שנזק שבא מכוח צד שלישי אינו כ"מתה מחמת מלאכה". למחלוקת זו תהיה משמעות במקרה שהרכב הושאל ולא הושכר, כיוון ששואל פטור רק במקרה של "מתה מחמת מלאכה".
[8] חובות תשלום אלו למשכיר ולצד השלישי מוטלות עליו כחלק מדיני נזיקין, ככל אדם שהזיק לרכוש חברו באמצעות חפץ, שולחן ערוך חו"מ שפד, א, אף שהוא מוגדר כשומר על רכב. למקרה דומה ראו: שולחן ערוך חו"מ שז, ג; ש"ך שם, א.