אורות החושן: דיני הרכב - הספר לקראת הדפסה
פרק ג: שכירות רכב
ג. ב. חוזה השכרת רכב
לסעיף הקודם 
אדם המחפש רכב להשכרה לתקופה קצרה או ארוכה, מתעניין בדרך כלל בסוג הרכב, במשך זמן ההשכרה וכן בדמי השכירות. אולם קיימים פרטים נוספים שרצוי לתת עליהם את הדעת, כמו האם הרכב מבוטח בביטוח נוסף על ביטוח חובה, מי רשאי לנהוג ברכב (גיל הנהג), כמות הדלק בעת תחילת וסיום השכירות, האם קיימת מגבלת מרחק לנסיעה, ואם כן, מהי, ולצורך כך בדיקת מד המרחק של הרכב בתחילת ההשכרה.
מצד הדין, הסכם שכירות הכולל את כל הפרטים שהוזכרו, יכול להיעשות בעל פה בלבד, ולאחר מעשה קניין הוא יחייב באופן מלא. עם זאת, יש יתרון גדול להסכם בכתב, ורצוי אף שיהיה חתום על ידי שני הצדדים, כדי לתעד את הסיכומים שנעשו בעל פה, לוודא שהצדדים קראו אותם, הבינו והסכימו עליהם, ולמנוע אי הבנה ומחלוקות מיותרות בעתיד[1].
כיוון שעשויים להתפתח חילוקי דעות בין חברות השכרה לבין שוכרי רכב, מדינת ישראל הפכה עצה טובה זו לחוק, המחייב את הצדדים לחתום על הסכם השכרה אשר יימסר לשוכר[2].
החוזה המקובל מכיל תנאים רבים ועל השוכר לקרוא אותו היטב בטרם יחתום עליו, על מנת למנוע הפתעות ואי נעימויות אם וכאשר יידרש לעמוד בתנאים שלא ידע על קיומם. אם לאחר מעשה יטען שלא קרא או לא הבין את התנאים עליהם חתם, טענתו לא תתקבל[3], והוא יתחייב לפי התנאים המופיעים בנוסח שעליו חתם[4]. יחד עם זאת, [5] אם חברת ההשכרה אשר ניסחה את החוזה[6] נהגה באופן בלתי הגון ושיבצה בו פרטים שאינם חלק מתנאי שכירות הרכב[7] או תנאים בלתי סבירים[8], הרי שלדעת חלק מהפוסקים יש מקום לקבל את טענותיו של השוכר בדבר חוסר מודעותו לתנאים אלה[9]. במקרה כזה על הצדדים לפנות לרב אשר יכריע בשאלת חובתו של השוכר לקיום התנאים הבלתי רלוונטיים או הבלתי סבירים כאמור.
[1] בעניין דומה ראו קונטרס אהבת חסד א, בסופו, הערה עמ' 42.
[2] סעיף 41 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (השכרת רכב), תשמ"ה.
[3] שו"ת הרשב"א א, תרכט; המיוחסות לרמב"ן, עז; שולחן ערוך חו"מ מה, ג; סא, יג; רמ"א אה"ע סו, יג. בעניין זה ראו בהרחבה הרב אליהו גורפינקל, "החותם על שטר שלא קרא או שלא הבין את תוכנו", משפטי ארץ ב: טעות וראיות, עמ' 309-299.
[4] שו"ת הריב"ש, תפ; רמ"א חו"מ סא, יג. ראו עוד: שו"ת יביע אומר ג אה"ע, יג; פסקי דין רבניים ט, עמ' 25; שו"ת משפטיך ליעקב ב, טו, עמ' ריח-ריט.
[5] אם השוכר מודה שקרא והבין את החוזה הוא לא יוכל לדרוש את ביטול תנאיו בטענה כי התנאי עליו חתם אינו הוגן וכי היה מוכרח לחתום עליו. יש להעיר כי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים תשמ"ג קובע כי בית המשפט רשאי לבטל תנאי מקפח בחוזה אחיד, גם אם המתקשר קרא והבין את החוזה על כל סעיפיו. חוזה אחיד הוא חוזה המשמש את הספּק לביצוע התקשרויות רבות. ככלל, תנאי מקפח הוא תנאי הפוגע בזכויות המגיעות ללקוח על פי החוק. לחוק החוזים האחידים אין תקדים בהלכה המדגישה דווקא את עקרון חופש החוזים, אולם, יש שסברו כי יש לו תוקף הלכתי במסגרת "דינא דמלכותא" (ראו פסקי דין ארץ חמדה גזית 79016; 79142). עד כה לא מצאתי פסק דין שניתן בבית דין של תורה שביטל תנאי בחוזה אחיד מכוח החוק, במקרה בו הלקוח מודה שקרא והבין את החוזה. להרחבה בעניין זה ראו ד"ר שילם ורהפטיג, "חוזה אחיד במשפט העברי", שנה בשנה תשל"ד, עמ' 246-236.
[6] שו"ת מהריא"ז ענזיל, מט; הרב אברהם שרמן, "חוזים אחידים", תחומין ח, עמ' 165-164, ועיינו בפתחי חושן י, שטרות, ח, הערה יט שמביא את דברי הרב ענזיל ומסתייג מהם בהערה "וצריך עיון".
[7] שו"ת הרשב"א א, אלף קנו, על פי פירוש כנסת הגדולה חו"מ קמז, הגהות בית יוסף, ח; הרב יוסף קאפח פד"ר ט, עמ' 152; הרב צבי שפיץ משפטי התורה ב, טז.
[8] עמק המשפט א, יט, ו.
[9] בענין זה נחלקו הדיינים בפד"ר ט, עמ' 159-152. לדעת הרב יוסף קאפח יש לקבל טענה זו ואילו לדעת הרב שאול ישראלי אין לקבלה.