אורות החושן: דיני הרכב
פרק ג: שכירות רכב
ג. ה. חובות השוכר

חוזי ההשכרה של החברות הגדולות הם בדרך כלל חוזים נרחבים המפרטים פירוט רב את חובות השוכר. אולם גם כאשר לא נחתם חוזה עב כרס, ההלכה מטילה על השוכר לכל הפחות שלושה חיובים: תשלום דמי השכירות, שמירה על הרכב המושכר, והשבת הרכב המושכר במועד.

תשלום דמי השכירות – השוכר חייב לשלם את דמי השכירות במועדם. בהימנעות מתשלום דמי השכירות במועדם, עובר השוכר על איסור הלנת שכר[1], וכל עוד לא שולם השכר הוא עובר גם על איסור עושק[2]. איסורים אלו אמנם נאמרו בפסוקי התורה ביחס לתשלום שכרו של פועל עני[3], אך הם אינם נובעים רק מרגשי חמלה על העני, אלא גם מתפישת הצדק והמוסר של התורה. לפיכך חז"ל קבעו כי הם חלים גם כאשר שוכר הרכב עני והמשכירה היא חברה גדולה ומבוססת. כפועל יוצא מכך, גם אם בין הצדדים ישנה מחלוקת על היקף התשלום שמגיע למשכירה, מכל סיבה שהיא, על הצדדים לעשות כל מאמץ ליישבה בהקדם האפשרי. בכל מקרה אין הדבר מצדיק עיכוב תשלומים אשר אין מחלוקת אודותם.

שמירה על הרכב מפני גניבה או נזק – חיוביו של שוכר כוללים את החובה לשמור על הרכב מפני גניבה[4]. לאור העובדה שכל רכב העומד להשכרה מבוטח בביטוח מקיף מפני גניבה, חיובי השמירה שיחולו על השוכר מתמצים בעמידה בדרישות חברת הביטוח. אלה כוללות בדרך כלל נעילה חשמלית של הרכב כאשר יוצאים ממנו ואי השארת מפתח בתוך הרכב. כל עוד השוכר עמד בדרישות אלו, חברת הביטוח תפצה את המשכירה, והשוכר ייפטר מאחריות כלפיה. אי עמידה בדרישות אלו אשר תגרום להסרת האחריות של חברת הביטוח, תחייב את השוכר לפצות את המשכירה במקרה של גניבה.

בנוסף לחובת השמירה מפני גניבה, מתחייב השוכר להיזהר מלפגוע ברכב במהלך השימוש בו. לפיכך על השוכר להשתמש ברכב באופן המקובל[5] לפחות כאילו היה זה רכבו הפרטי. אם הסכם השכירות התייחס במפורט לאופן השימוש ברכב, על השוכר לנהוג בהתאם להסכם, גם אם היה מתנהג אחרת ברכבו הפרטי[6]. בדיחה ידועה ועצובה מייחסת לרכב השכרה יכולת נסיעה טובה מזו של רכב שטח. מדובר במציאות עגומה האסורה על פי ההלכה שבה משתמשים ברכב השכור באופן בלתי אחראי. לאיסור זה שני פנים: האחד, השכרת רכב משפחתי מוגבלת בהסכם לנסיעה בדרכים סלולות המותאמות לייעודו של הרכב. שימוש ברכב שלא באופן זה ושלא על פי הנחיות החברה, אסור מדין גזל[7], גם אם השוכר בטוח משום מה שלא ייגרם בכך כל נזק לרכב. השני, שימוש ברכב באופן הגורם נזק לרכב, כגון כניסה עם רכב משפחתי לשטח מסולע, אסור גם אם הדבר לא הוזכר במפורש בהסכם ההשכרה, שכן אסור לאדם להזיק לחברו. העובדה שיש לרכב ביטוח, אינה מתירה לשוכר לנהוג ברכב בחוסר אחריות, גם אם הוא שילם סכום נוסף כדי להפטר מתשלום דמי השתתפות עצמית לכיסוי הנזק[8].

השבת הרכב לחברה – בגמר תקופת השכירות על השוכר להשיב את הרכב לבעליו באופן בו התחייב. בדרך כלל עליו להשיב את הרכב למגרש של חברת ההשכרה, שם הוא פוגש את נציג החברה שמקבל ממנו את המפתחות ובודק את מצב הרכב. ישנן חברות שאינן מחייבות את השוכרים להשיב את הרכב למגרש החברה[9]. במקרים אלו השכירות מסתיימת עם הודעת השוכר על סיום השימוש ברכב ועל מיקומו של הרכב[10]. המנהג המקובל הוא שבעת ההחזרה על מיכל הדלק להיות מלא וכך יש לנהוג[11], אלא אם כן הצדדים הסכימו ביניהם אחרת.