אורות החושן: דיני הרכב - הספר לקראת הדפסה
פרק ג: שכירות רכב
ג. ד. כריתת הסכם שכירות רכב
לסעיף הקודם 
הסכם שכירות רכב מחייב רק אחרי שנעשה קניין[1] המתלווה להסכמת הצדדים. מטרת מעשה הקניין ליצור ולוודא קיומה של גמירות דעת של שני הצדדים. עד שלא נעשה קניין, הצדדים אינם חייבים מצד הדין לקיים את ההסכם וממילא הם יכולים לחזור בהם, הן מעצם הנכונות להשכרה הן מפרטים שונים שעלו במשא ומתן ביניהם. כמו כן, עד שלא בוצע קניין השוכר אינו נושא באחריות לנזקים אם ייגרמו לרכב. יחד עם זאת, כפי שראינו לעיל (פרק א סעיף א), לסיכום בעל פה או בכתב יש משמעות מוסרית[2], ובפרט אם התבצע כבר תשלום, אולם אין לו תוקף משפטי מחייב[3].
שכירות רכב, כמו כל שכירות מיטלטלין אחרים אינה נקנית בשטר[4] ולפיכך חתימה על הסכם השכרה סטנדרטי אינה מהווה מעשה קניין[5]. גם תשלום דמי השכירות מראש אינו נחשב מעשה קניין[6]. פעולת הקניין היחידה שתיתן תוקף לעסקת שכירות רכב היא משיכה[7] שנעשית על ידי כך שהשוכר מתחיל[8] לנהוג ברכב[9] בהסכמת המשכיר[10], למרחק העולה על אורך הרכב[11]. אחרי ביצוע פעולה זו הצדדים אינם רשאים עוד לחזור בהם והשוכר נושא מעתה בכל האחריות לרכב, עד שיחזיר אותו למשכיר.
על פי החוק[12], לפני מסירת הרכב לשוכר על המשכיר למסור לידיו את רישיון הרכב וכן העתק מתעודת ביטוח החובה של הרכב. יש להעיר כי חוק זה מחייב גם את השוכר שלא לשכור רכב מבלי שקיבל לידיו מסמכים אלו.[13]
[1] בבא מציעא צט ע"א; שולחן ערוך חו"מ שז, ב.
[2] שולחן ערוך חו"מ רד, ז. הפרת סיכום מזכה את המפר בכינוי "מחוסר אמנה".
[3] שולחן ערוך חו"מ רד, א. הפרת סיכום אחרי ביצוע תשלום מזכה את המפר בקללה חמורה: "מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו", משנה בבא מציעא ד, ב.
[4] בבא קמא עט, ב: "מטלטלי בני שטרא נינהו?".; רא"ש כתובות יב, ב.
[5] יש להעיר כי אם הסכם השכירות ינוסח בלשון התחייבות של המשכיר להשכיר רכב (שאינו מסוים), והתחייבות נגדית של השוכר לשלם, יהיה ניתן לראות בחתימה מעשה קניין המחייב הן את המשכיר, נתיבות המשפט שטו, א, הן את השוכר, שולחן ערוך חו"מ מ, א; לט, יז. אולם למעשה הסכמי השכירות המקובלים בקרב חברות ההשכרה הגדולות אינם מנוסחים בלשון התחייבות ולפיכך הם אינם מחייבים את הצדדים עד אשר יימסר הרכב לשוכר. ועיינו בהסכמת הרב יעקב אריאל לספר זה שלדעתו החתימה מחייבת מדין "קנין סיטומתא". לעניות דעתי, חברות ההשכרה אינן מתיחסות כך להסכם, שכן אפשרות הביטול עומדת לשוכר גם אחרי שחתם על ההסכם עד שיקבל את הרכב לרשותו.
[6] למרות שתשלום כסף נתפש כיום כדרך הקנין הנפוצה ביותר, על פי ההלכה תשלום כסף אינו מהווה מעשה קניין לצורך רכישת מיטלטלין. בנוגע לשכירות מיטלטלין נחלקו הראשונים: לדעת רש"י בבא קמא עט ע"ב, ד"ה בני; רשב"א, מובא בר"ן בבא מציעא צט ע"ב, ד"ה שכירות, גם שכירות מיטלטלין אינה מתקיימת באמצעות תשלום כסף. לעומת זאת לדעת הריטב"א בבא מציעא צט ע"ב, ד"ה שכירות; ר"ן בבא מציעא מט ע"ב, ד"ה כגון; שולחן ערוך חו"מ קצח, ו, תשלום כסף נחשב מעשה קניין עבור שכירות מיטלטלין. למעשה כתבו הפוסקים שמחמת הספק אין להסתפק בתשלום כסף ויש לבצע מעשה קניין נוסף, ראו מראות הצובאות חו"מ קצח, ו; פתחי תשובה חו"מ קצח, ח.
[7] קניין זה מתאים למיטלטלין גדולים שלא ניתן להגביהם, שולחן ערוך חו"מ קצח, א.
[8] נהיגה שביצע השוכר לשם בדיקת הרכב אינה נחשבת מעשה קניין, שולחן ערוך חו"מ ר, יא.
[9] שולחן ערוך חו"מ קצח, ג; סמ"ע, ו. גרירת הרכב או דחיפתו בידיים אינה דרך משיכה מקובלת (למעט באופנועים קלים ובינוניים) ולכן היא אינה מעשה קניין מועיל, שולחן ערוך קצז, ה; סמ"ע יב.
[10] שולחן ערוך חו"מ קצב, ב; קצז, ד.
[11] שולחן ערוך חו"מ קצח, ז.
[12] סעיף 42 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (השכרת רכב), תשמ"ה.
[13] סעיף 43.א לצו הנ"ל.