אורות החושן: דיני הרכב
פרק ג: שכירות רכב
ג. יג. אחריות השוכר לנזקים שנגרמו מחמת נהיגתו

[1] בגמרא, בבא קמא ס ע"א, ועוד, קיימת הבחנה בין נזקים פיזיים שבוצעו תוך הפעלת כוח פיזי ישיר או עקיף של המזיק על הניזוק, ובין נזקים שנגרמו לניזק באופן אחר, גם אם אשמת המזיק ברורה. גם בנזקים מהסוג השני הגמרא מבחינה בין נזקים המוגדרים כ'גרמא' מהם המזיק פטור, ובין נזקים המוגדרים כ'גרמי' בהם המזיק חייב, בבא קמא צט ע"ב, שולחן ערוך חו"מ שפו, א. נחלקו הפוסקים האם הבחנה זו בין גרמי לגרמא היא הבחנה עקרונית בין נזקים ישירים יותר ופחות, ר"י מובא בתוספות בבא בתרא כב ע"ב, רמב"ן, דינא דגרמי, או בהבחנה מעשית בין נזקים שכיחים יותר ופחות, ריצב"א, בתוספות שם, ש"ך חו"מ שפו, א. שתי הדעות הובאו ברמ"א חו"מ שפו, ג. נזקים אותם עשוי לגרום המשכיר לשוכר עונים לאחת משתי הגדרות אלו, גרמא או גרמי, והחיוב בהם תלוי בהגדרתם המדויקת.

[2] רמב"ם שכירות ד, ח; שולחן ערוך חו"מ שח, ג.

[3] בגמרא, בבא מציעא עט ע"ב; שולחן ערוך חו"מ שח, א, מובאת הדוגמה הבאה: "השוכר את החמור לרכוב עליה איש – לא תרכב עליה אשה". למרות שמותר כמובן לאדם להרכיב את אשתו על חמורו הפרטי, אם הוא שכר חמור לשם רכיבת גבר, הוא אינו רשאי להרכיב על גביו אישה שכן נשיאתה קשה יותר עבור החמור.

[4] שולחן ערוך חו"מ שח, ד-ה.

[5] רמב"ם שכירות ד, ו; שולחן ערוך חו"מ שח, ו.

[6] רמב"ם שם; שולחן ערוך שם, ה; רמ"א שם, א בשם יש חולקים; ט"ז שם, א. אמנם אם המשכיר לא הציב דרישות אלו כתנאי מצידו אלא השוכר הוא שהתחייב לשמור על הרכב מעבר למקובל הוא יהיה פטור אם לא עשה זאת, תלמידי הרשב"א, הובאו בבית יוסף חו"מ שח, ה; סמ"ע יא; ש"ך א. ועיינו ברמב"ן בבא מציעא פ ע"א, ד"ה השוכר, שסובר כי כל עוד השוכר השתמש במושכר באופן המקובל הוא פטור, גם אם התחייב להשתמש בו באופן זהיר יותר מן המקובל ולא עשה זאת.

[7] להרחבה בשאלות אלו ראו פתחי חושן שכירות, ב, הערה כג, ד"ה ומ"מ; שו"ת משפטיך ליעקב ז, לא-לב; פסק דין ארץ חמדה – גזית מס' 75115.