אורות החושן: דיני הרכב - הספר לקראת הדפסה
פרק ג: שכירות רכב
ג. יב. אחריות השוכר לנזקי צד שלישי
לסעיף הקודם 
כאשר השוכר היה מעורב בתאונה עם רכב אחר, החוק[1] מחייב אותו למסור את פרטיו ואת פרטי חברת ההשכרה לבעל הרכב השני. אם התאונה נגרמה בשל כך שהשוכר עבר על חוקי התעבורה[2] הוא יתחייב באופן אישי לפצות את בעל הרכב הנפגע[3]. במובן זה אין הבדל בין רכב שכור לבין רכב בבעלות פרטית.
עם זאת ברכב שכור יכולתו של הנהג הפוגע להתחמק מתשלום גדולה יותר. הפרטים שמסר השוכר עשויים להתברר כבלתי מדויקים ואיתורו באמצעות מספר הרכב מורכב הרבה יותר שכן הרכב לא רשום על שמו. גם אם חברת ההשכרה תשתף פעולה ותמסור לנפגע את פרטי השוכר כפי שרשומים אצלה, ייתכן שמדובר בתייר שהיום נמצא כאן ומחר שב לארצו, מה שעשוי להשאיר את הנפגע עומד לפני רכב פגוע, ושוקת שבורה.
בשל שכיחות מקרים אלו הטילה המדינה חובה חוקית על המשכיר לבטח את הרכב השכור בביטוח צד שלישי[4]. לחילופין המדינה מאפשרת לחברות ההשכרה להתחייב להעניק לשוכר ביטוח בעצמן כאילו היה לרכב ביטוח צד שלישי[5]. במקביל אוסרת המדינה בחוק על השוכר לשכור רכב ללא ביטוח צד שלישי[6]. גם אם המשכיר עבר על החוק (כגון שמדובר באדם פרטי המשכיר את רכבו בניגוד לחוק) והשוכר ביצע תאונה ופגע ברכב אחר, חייב המשכיר להעניק לשוכר ביטוח כאילו היה לרכב ביטוח צד שלישי, שכן הענקת ביטוח זה הפכה למנהג המחייב גם על פי ההלכה[7]. אם המשכיר מסרב או אינו יכול למלא את חובתו לפצות את הנפגע, חוזרת חובת הפיצוי ומוטלת על השוכר והוא חייב בפיצוי מלא של בעל הרכב הנפגע, היות שחובת הביטוח אינה מסירה את האחריות מהנהג הפוגע[8].
[1] סעיף 145(א) לתקנות התעבורה תשכ"א מחייב כל נהג של רכב שהיה מעורב בתאונה בה נפגע רכב או רכוש כלשהו למסור לבעל הרכב הנפגע את שמו, כתובתו, מספר הרישיון שלו, מספר הרכב, מספר תעודת ביטוח ושם החברה המבטחת.
[2] הגמרא בבא מציעא לב ע"א (כן נפסק בשולחן ערוך חו"מ שעח, ח), קובעת שאדם ההולך ברשות הרבים ומוגדר כהולך ברשות, פטור אם גרם לנזק. לעומת זאת, אדם שרץ ברשות הרבים המוגדר כהולך שלא ברשות, חייב אם גרם לנזק לאדם שהלך ברשות. ראו פתחי חושן נזיקין א, הערה עא; חשוקי חמד, בבא קמא לא ע"א, שכתבו כי נהיגה לפי חוקי התעבורה מוגדרת כ"הולך ברשות" ונהיגה שלא כחוק מוגדרת כ"הולך שלא ברשות". לפיכך בתאונת דרכים שהתרחשה בין מי שנהג כחוק ובין מי שנהג שלא כחוק, הנוהג שלא כחוק חייב לשלם את נזקי הנוהג כחוק.
[3] שכן פגיעה של אדם הנוהג ברכב דינה כדין אדם המזיק בגופו, ראו שו"ת הרא"ש קא, ה; שולחן ערוך חו"מ שעח, ט; ערוך השולחן שם, כ.
[4] סעיף 19(7) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (השכרת רכב), תשמ"ה, מסמיך את המפקח הארצי על התחבורה לקבוע אילו ביטוחים נדרשת חברת ההשכרה לרכוש עבור רכבי ההשכרה שברשותה. נוהל המפקח הארצי על התעבורה מיום י"ח כסלו תשס"ט "נוהל בנושא ביטוח צד ג' לכלי רכב המיועדים להשכרה ולהחכרה (ליסינג)" קובע כי על חברת ההשכרה חלה חובה לבטח את רכבה בנוסף לביטוח חובה גם בביטוח צד ג'.
[5] נוהל המפקח הנזכר בהערה לעיל.
[6] סעיף 40.א.2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (השכרת רכב), תשמ"ה.
[7] שו"ת מנחת יצחק ג, קכו. להרחבה ראו לעיל, סעיף ז, חובות המשכיר.
[8] ביטוח הוא הסכם בין המבוטח ובין המבטח על פיו בתמורה לתשלום מסכים המבטח לשלם למבוטח או במקום המבוטח. במקרה שמדובר בחברת השכרה החוק והמנהג יוצרים הסכם מכללא אשר מחייב את הצדדים גם אם לא סיכמו זאת במפורש. בכל מקרה הסכם זה אינו כולל את הנפגע, ולפיכך הפרה של הסכם זה מצידו של המבטח אינה פוטרת את המבוטח מלמלא את חובותיו כלפי הנפגע.