אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ו: תאונות דרכים
ו.יד. היקף החיוב בנזק

תביעה לפיצוי בגין נזק המוגשת כנגד הנהג המזיק ולא כנגד חברת הביטוח, כוללת דרישה לפיצוי בגין שורה של נזקים אשר יש למיינם לפי הקטגוריות שהגדרנו בסעיף הקודם, כלומר: נזק בידיים, נזק בגרמי, ונזק בגרמא (כגון מניעת רווח). על פי זה ניתן לקבוע באילו נזקים ההלכה מחייבת את הנהג לשלם, מאילו נזקים הוא פטור בדיני אדם ומאילו הוא פטור אפילו בדיני שמיים.

ככלל ניתן לומר כי החיוב בפיצוי בגין נזקים עקיפים יוגבל להוצאות ההכרחיות שהוציא הניזוק לשם הטיפול בנזק, ואילו הוצאות שאינן הכרחיות או כאלו שלא נועדו לשם הטיפול בנזק, אף שנגרמו בעטיו של המזיק יוגדרו לכל היותר כ"גרמא" והוא אינו חייב לשלם עליהן. נעבור מן הכלל אל הפרט:

עלות גרירת הרכב – ההלכה מטילה על המזיק את חובת הפינוי של הרכוש הניזוק ממקום התרחשות הנזק והבאתו לרשות הניזוק[1]. בהקשר של רכב, על המזיק לממן את עלות הגרירה למוסך בו תתבצע השומה של הנזק ובמידת האפשר יתבצע בו גם התיקון של הרכב[2].

עלות שמאי – כאשר לא מתנהלת תביעה מול חברת הביטוח והצדדים מתנהלים כראוי, לא תמיד יש צורך בחוות דעת של שמאי. לעיתים אופי הפגיעה מאפשר לצדדים להסכים על התיקונים הנדרשים ועל המקום בו הם יבוצעו ללא צורך בשמאי. לפיכך, במקרים מעין אלה, אם הניזוק בכל זאת פנה לשמאי ושילם לו, המזיק אינו חייב לשלם לו על כך[3].

תיקון הנזק וירידת ערך – על פי ההלכה המזיק חייב לשלם לניזוק רק עבור ירידת הערך בעקבות הנזק, המכונה כיום: שומת פחת[4]. אולם דרך שומה זו אינה משקפת את הנזק שנגרם כאשר הנכס שניזוק אינו עומד למכירה אלא לתיקון. לפיכך סבור החזון איש, שבמקרים אלה חיובו של המזיק יהיה תשלום הוצאות התיקון[5]. כיוון שלרוב התיקון אינו מושלם, הרי שגם אחרי התיקון ירד ערכו של הרכב. לפיכך על המזיק לשלם נוסף על התיקון גם את שווי ירידת הערך. כיום דו"ח השמאי כולל התייחסות לשני סעיפים אלו - הוצאות התיקון במוסך מורשה וירידת הערך שתישאר אחרי התיקון. מנהג בתי הדין לחייב את המזיק בשניהם[6].

עוגמת נפש – כאמור, תאונת דרכים כרוכה בעיקר בעוגמת נפש גדולה וכוללת תחושות קשות, ביניהן כעס, תסכול, וחרדה. אולם ההלכה מבחינה הבחנה ברורה בין התחום המשפטי ובין התחום המוסרי. בתחום המשפטי הלכות נזיקין מתמקדות בנזק הכספי הממשי שנגרם לבעל הרכב, ועוגמת נפש אינה נכללת בכך[7]. לעומת זאת, בתחום המוסרי אחריות הנהג הפוגע כוללת לא רק אחריות לרכוש חברו אלא גם לנפשו, ועל הנהג הפוגע לרצות את הנפגע עד אשר יסלח וימחל לו. בקשת מחילה אמיתית אפשרית רק אחרי לקיחת אחריות על כלל הנזקים הממוניים, אולם היא אינה מתמצה בכך. על הנהג הפוגע לבקש את מחילתו של הנהג הנפגע, ועוונו לא יתכפר עד אשר זה יתרצה וימחל לו[8]. סביר וראוי גם להציע לנהג הנפגע פיצוי כספי על עוגמת הנפש כדי "להפיס את דעתו"[9].

הוצאות נסיעה ושכירת רכב חלופי – לעיתים הנהג הניזוק נדרש להוצאות נסיעה, כגון, תשלום למונית שתיקח אותו ממקום התאונה, וכן הוצאות שכירת רכב חלופי במקום הרכב שנפגע. הוצאות אלו אינן נובעות באופן ישיר מהנזק שנגרם בתאונה ואינן הכרחיות בכל מצב. אשר על כן, לרוב הן יוגדרו כ"גרמא", ולא ניתן יהיה לחייב בהן את המזיק[10]. יחד עם זאת, רצוי שהצדדים יגיעו להסכמות בעניינן.