אורות החושן - דיני הרכב >> פרק ו: תאונות דרכים >> ו.ז. מעורבות בתאונה קטלנית

אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ו: תאונות דרכים
ו.ז. מעורבות בתאונה קטלנית

אדם שהיה מעורב בתאונה קטלנית שאירעה בגינו, נמצא מטבע הדברים בסערת רגשות עצומה אשר במרכזה רגשות אשמה קשים. רגשות האשמה ניטעו באדם מאת הקב"ה על מנת לעוררו לתשובה[1]. הם כשלעצמם אינם מועילים, והם בעלי ערך רק במידה שהם הובילו את האדם לתקן את מעשיו[2]. יתר על כן, העצמה של רגש האשמה עד כדי דכדוך, עשויה לפגום ביכולת לתקן באופן מלא ועמוק את שנעשה[3].

התורה מאפשרת לנו לתקן כל מעשה שעשינו, חמור ככל שיהיה, ובעל תוצאות קשות ככל שיהיו. אדם שנהג בחוסר זהירות ובשל כך גרם למותו של אדם אחר, מוגדר על ידי התורה כרוצח בשגגה[4], אך גם לו נתנה התורה דרך תשובה בדמותה של גלות לעיר מקלט[5]. זו אינה רק ענישה או הצלה מפני גואל דם[6] אלא דרך תשובה ותיקון על מעשה הרצח[7].

פתרון זה נהג בעבר הרחוק[8], אך בימינו השתנו הדברים. גואל הדם כבר אינו רודף אחרי הנהג הפוגע עם סכין שלופה, ובטלו גם ערי המקלט, אולם הצורך בתשובה ובתיקון לא פחת כלל וכלל. במובן זה יש להבחין בין תשובה ובין תיקון.

התשובה עיקרה קבלה לעתיד, המעוגנת בהחלטות ברורות של הנהג הפוגע שלא לעבור עוד על חוקי התנועה ולנסוע מעתה ואילך בזהירות יתירה, כמצופה מכל נהג ואף יותר מכך.

אולם, התורה לא הסתפקה בתשובה. היא גזרה גלות ארוכה על אדם שחטא בעוון זה כדי לאפשר לו לתקן בזמן הגלות את אשר עיוות. לכן הציעו גדולי הפוסקים תיקון חלופי למי שהרג בשגגה. רבי עקיבא איגר[9] נשאל מהו התיקון המוצע למי שגרם למותו של בנו (ואדם נוסף) בזמן שנהג במהירות מופרזת בעגלה רתומה לסוסים? לדבריו, על הנהג להקים קרן צדקה משמעותית שתתמוך בעניים לומדי תורה; בנוסף עליו להפריש סכום כסף קבוע כל שנה למימון עשרה שיעורי תורה יומיים לזכר ההרוגים; בנוסף הוא נדרש להתענות כל שני וחמישי או לפדות את התענית בסכום כסף נכבד; וכמו כן נאסר עליו כל ימיו להשתתף בשמחות. לדברי רבי עקיבא איגר אם יעשה כל זאת, ויתוודה כל לילה לפני שנתו על מעשהו ויבקש כפרה, מובטח לו שיתכפר עוונו.

מסתבר שלא כל אדם מסוגל לעמוד בדרישות קשות אלו. יחד עם זאת ניתן ללמוד מהן - מחד, את חומרת המעשה וגודל המאמץ הנדרש מן האדם כדי לתקן אותו, ומאידך, את האמונה ביכולת לתקן הכול אפילו מעשה של נטילת חיים ברשלנות. דברים אלו חשובים לא רק למי שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, אלא גם, ובעיקר, למי שלא היה מעורב בה. עליו לשאוב מהם דירבון לנהיגה זהירה ובטיחותית אשר תמנע סיטואציה קשה כל כך.

יש להעיר כי לעיתים התאונה הקטלנית הייתה בלתי נמנעת מצדו של הנהג. לדוגמה: אדם נהג במהירות המותרת, היה עירני ומרוכז בכביש, ולפתע הגיח רכב לתוך הנתיב שלו וכתוצאה מההתנגשות נהרג הנהג המתפרץ. במקרה זה לא ייחשב הנהג המעורב בתאונה לרוצח בשגגה שכן היה זה בלתי נמנע מבחינתו[10]. כל האחריות תוטל על המתפרץ לכביש, אשר נטל את חייו שלו, והזיק לרכבו של הנהג הפוגע. הוא אף יהיה אחראי לפגיעה שעלולה להתחולל בנפשו של הנהג שהתנהג כשורה, אשר עלול לחוש רגשות אשם ופוסט טראומה על לא עוול בכפו.

 

[1] ראו: הראי"ה קוק, אורות התשובה א, א "התשובה הטבעית הנפשית והרוחנית".

[2] אורות התשובה ה, יא.

[3] אורות התשובה ה, יב.

[4] שו"ת יחוה דעת ה, טז. וראו חזון איש זרעים, שביעית, כז, א, שנהג ברכב דינו כמי שעושה מעשה בידיים.

[5] במדבר לה, ט-לד.

[6] ראו במדבר לה, כה.

[7] מדרש שוחר טוב, תהילים כה: ""טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ - אמר ר' פנחס למה טוב? לפי שהוא ישר, ולמה הוא ישר? לפי שהוא טוב, שהוא מורה דרך לחטאים שיעשו תשובה, שנתן לרצחנים ערי מקלט". ראו מדרש הגדול, דברים ד, מא, שרואה את הרוצח בשגגה כמי ששקוע בחושך ועיר המקלט מהווה עבורו נקודת אור ממנה יתחיל לתקן את נטילת החיים לה היה שותף: "דרש ר' שמלאי מאי דכתיב 'אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש'? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הזרח השמש לרוצחים".

[8] ערי מקלט נהגו בזמן שבית המקדש היה קיים, בראש מערכת המשפט עמדה הסנהדרין, וישראל ישבו על אדמתם, ספר החינוך, מצווה תי.

[9] שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורא תניינא, ג.

[10] רמב"ם רוצח ו, יב: "שזה כמו אנוס הוא שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים אלא כמו פלא הוא".