אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ו: תאונות דרכים
ו.ז. מעורבות בתאונה קטלנית

אדם שהיה מעורב בתאונה קטלנית שאירעה בגינו, נמצא מטבע הדברים בסערת רגשות עצומה אשר במרכזה רגשות אשמה קשים. רגשות האשמה ניטעו באדם מאת הקב"ה על מנת לעוררו לתשובה[1]. הם כשלעצמם אינם מועילים, והם בעלי ערך רק במידה שהם הובילו את האדם לתקן את מעשיו[2]. יתר על כן, העצמה של רגש האשמה עד כדי דכדוך, עשויה לפגום ביכולת לתקן באופן מלא ועמוק את שנעשה[3].

התורה מאפשרת לנו לתקן כל מעשה שעשינו, חמור ככל שיהיה, ובעל תוצאות קשות ככל שיהיו. אדם שנהג בחוסר זהירות ובשל כך גרם למותו של אדם אחר, מוגדר על ידי התורה כרוצח בשגגה[4], אך גם לו נתנה התורה דרך תשובה בדמותה של גלות לעיר מקלט[5]. זו אינה רק ענישה או הצלה מפני גואל דם[6] אלא דרך תשובה ותיקון על מעשה הרצח[7].

פתרון זה נהג בעבר הרחוק[8], אך בימינו השתנו הדברים. גואל הדם כבר אינו רודף אחרי הנהג הפוגע עם סכין שלופה, ובטלו גם ערי המקלט, אולם הצורך בתשובה ובתיקון לא פחת כלל וכלל. במובן זה יש להבחין בין תשובה ובין תיקון.

התשובה עיקרה קבלה לעתיד, המעוגנת בהחלטות ברורות של הנהג הפוגע שלא לעבור עוד על חוקי התנועה ולנסוע מעתה ואילך בזהירות יתירה, כמצופה מכל נהג ואף יותר מכך.

אולם, התורה לא הסתפקה בתשובה. היא גזרה גלות ארוכה על אדם שחטא בעוון זה כדי לאפשר לו לתקן בזמן הגלות את אשר עיוות. לכן הציעו גדולי הפוסקים תיקון חלופי למי שהרג בשגגה. רבי עקיבא איגר[9] נשאל מהו התיקון המוצע למי שגרם למותו של בנו (ואדם נוסף) בזמן שנהג במהירות מופרזת בעגלה רתומה לסוסים? לדבריו, על הנהג להקים קרן צדקה משמעותית שתתמוך בעניים לומדי תורה; בנוסף עליו להפריש סכום כסף קבוע כל שנה למימון עשרה שיעורי תורה יומיים לזכר ההרוגים; בנוסף הוא נדרש להתענות כל שני וחמישי או לפדות את התענית בסכום כסף נכבד; וכמו כן נאסר עליו כל ימיו להשתתף בשמחות. לדברי רבי עקיבא איגר אם יעשה כל זאת, ויתוודה כל לילה לפני שנתו על מעשהו ויבקש כפרה, מובטח לו שיתכפר עוונו.

מסתבר שלא כל אדם מסוגל לעמוד בדרישות קשות אלו. יחד עם זאת ניתן ללמוד מהן - מחד, את חומרת המעשה וגודל המאמץ הנדרש מן האדם כדי לתקן אותו, ומאידך, את האמונה ביכולת לתקן הכול אפילו מעשה של נטילת חיים ברשלנות. דברים אלו חשובים לא רק למי שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, אלא גם, ובעיקר, למי שלא היה מעורב בה. עליו לשאוב מהם דירבון לנהיגה זהירה ובטיחותית אשר תמנע סיטואציה קשה כל כך.

יש להעיר כי לעיתים התאונה הקטלנית הייתה בלתי נמנעת מצדו של הנהג. לדוגמה: אדם נהג במהירות המותרת, היה עירני ומרוכז בכביש, ולפתע הגיח רכב לתוך הנתיב שלו וכתוצאה מההתנגשות נהרג הנהג המתפרץ. במקרה זה לא ייחשב הנהג המעורב בתאונה לרוצח בשגגה שכן היה זה בלתי נמנע מבחינתו[10]. כל האחריות תוטל על המתפרץ לכביש, אשר נטל את חייו שלו, והזיק לרכבו של הנהג הפוגע. הוא אף יהיה אחראי לפגיעה שעלולה להתחולל בנפשו של הנהג שהתנהג כשורה, אשר עלול לחוש רגשות אשם ופוסט טראומה על לא עוול בכפו.