אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ו: תאונות דרכים
ו.ו. דרך ארץ בנהיגה

אין בתורה הוראות מפורשות המנחות כיצד מתנהגים בדרך ארץ בזמן נהיגה. לא לומדים זאת באף ישיבה או מדרשה, ולא נכתב על כך סימן בשולחן ערוך. אף על פי כן, ואולי דווקא בשל כך, בתחום זה נבחנות מידותיו של האדם: הסבלנות והכעס, הענווה והגאווה, הקמצנות והנדיבות, החסד והדין. הכביש הוא אחד המקומות הטובים לרכישת מידות אלה ולהתנסות בהן.

תגובתו של נהג כלפי מי ש'חתך אותו' או שתפס לו את מקום החניה, מלמדת האם הוא מסוגל להתגבר על מידת הכעס. מי שנתקע למשך חצי שעה מאחורי מוביל טנקים בכביש הבקעה, נמצא בשיעור מוסר על מידת הסבלנות. מי שרכש רכב חדש ומתאפק שלא להדגים את ביצועיו, נמצא בשיעור מבחן על מידת הגאווה. הנכונות לתת לנהג טועה להשתלב בנתיב שלך אחרי המתנה בפקק במשך עשר דקות, מוכיחה את מידת הנדיבות אותה סיגלת לעצמך, והוויתור על מקום חניה בחניון עמוס לעייפה, הוא ביטוי מובהק של מידת החסד.

סעיף זה הוא מן הדברים שלא ניתנו להיכתב, שכן התנהגות אנושית מנומסת ומתחשבת אינה נושא שנכון לכתוב עליו בספר, אלא צורת חיים שיש לסגל. הלל הזקן ניסח צורת חיים זאת במשפט אחד המהווה תמצית כל התורה כולה "דעלך סני – לחברך לא תעביד"[1]. כשם שלא היית מעונין להסתנוור בעת נהיגת לילה, כך הקפד שלא לסנוור את הבאים ממול או את הנוסעים לפניך. כשם שאינך אוהב ש'חותכים' אותך כך אל 'תחתוך' נהגים אחרים. אינך אוהב להגיע לרכבך אחרי אירוע ולגלות שנחסמת? אל תעשה זאת לאחרים.

לחלק מההתנהגויות עליהן דיברנו ניתן למצוא התייחסויות דומות אצל חז"ל[2], וחלקן אף ניתנות להגדרה במישור ההלכתי. לדוגמה: עקיפה בתור ברמזור, מהווה איסור הלכתי לדעת חלק מן הפוסקים, מכיוון שמקובל לשמור על הסדר בנתיב, המגיע מוקדם יותר עומד בראש והמאוחר יותר עומד מאחוריו. ממילא, הופך המנהג את המיקום בתור לזכות מוקנית, והעוקף את התור עובר באיסור גזל[3]. אולם, מרבית הפוסקים סבורים שמדובר ב"הלכות דרך ארץ" שאין להן ביטוי משפטי או איסורי, ואף על פי כן חובה להקפיד עליהן, ולו בשל העובדה שהן מונעות סכסוכים ומריבות[4].

דוגמה נוספת הישר מהרחוב התל אביבי העמוס בו אין החניה מצויה בשפע. אדם מבקש להחנות את רכבו, ואחרי שחיפש חניה במשך עשר דקות מצא לו מקום שעומד להתפנות. אולם עד שהספיק לחנות, בא אחר, 'השתחל' לפניו ותפס את מקום החניה. במקרה כזה, נחלקו הראשונים האם החוטף עבר על איסור וראוי להיקרא אפילו בשם 'רשע'[5].

על כל פנים, ברור לכול שמדובר בהתנהגויות שאינן ראויות, אשר אינן עולות בקנה אחד עם מצוות "ואהבת לרעך כמוך". ככלל נכונים עליהן דברי בעל ספר החינוך:

ולא יהיה באפשר לכתוב פרט כל הדברים שיש בהן צער לבריות, אבל כל אחד צריך להזהר כפי מה שיראה. כי השם ברוך הוא הוא יודע כל פסיעותיו וכל רמיזותיו, כי האדם יראה לעינים והוא יראה ללבב[6].