אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ו: תאונות דרכים
ו.יג. חיוב על נזק עקיף – העקרון המוסרי

יש המתקשים להבין את ההיגיון העומד מאחורי ההלכה הפוטרת, כאמור, מזיק מפיצוי בגין הנזק שגרם בנסיבות מסוימות. אולם מבט על התמונה הרחבה עשוי למזער את התמיהה.

ראשית, כאמור, גם בהלכה יש שיטות מרחיבות ושיטות מצמצמות, ואם פוסקים על פי השיטות המרחיבות, הפער בין הנהוג כיום בחוק לגבי חבות בנזיקין לבין החבות בנזיקין בהלכה אינו כה גדול. למשל, על פי אחת השיטות שהובאו על ידי הפוסקים להלכה, ככל שנזקים עקיפים הופכים להיות שכיחים יותר, הם יוגדרו כנזקי גרמי והמזיק יהיה חייב[1].

שנית, יש להעיר כי לצד הפטור מתשלום בגין הנזק (על פי השיטות השונות), התורה אינה אדישה מבחינה מוסרית לנזק שנגרם באופן עקיף. אף שהיא פוטרת מתשלום בדיני אדם היא רואה בכך מעשה אסור[2], ובית דין של מעלה מחייב בגינו[3] ולפיכך המזיק אמור לחוש מחויבות מוסרית לתוצאות מעשיו ולפצות את חברו על הנזק שגרם לו[4].

ועל אף כל זאת, יש להעמיק בהבדלים המוסריים המהותיים בין החוק והתפיסה הנזיקית המקובלת כיום לבין תפיסת ההלכה, שהם היוצרים את ההבדלים בהיקף החבות הנזיקית. לנגד עיני המחוקק עומדות זכויות האדם וחובת השמירה עליהן. לכן, כאשר נפגעה זכותו הקניינית של הניזוק יש למצוא את האחראי לכך ולהטיל עליו את החובה להשיב את המצב לקדמותו. לעומת זאת, התורה רואה לנגד עיניה את חובותיו המוסריות של האדם, וביניהן החובה להימנע מלפגוע בחברו, ואם עשה כן עליו לשלם על כך. לחובה מוסרית זו יש רמות שונות - לעיתים תוטל עליו חובה מן התורה (ארבעה אבות נזיקין), לעיתים החובה תהיה דרבנן (מדין 'גרמי'), ולפעמים תוטל החובה המוסרית רק בבית דין של מעלה, ובית הדין של מטה יימנע מלחייב בגינה ('גרמא'). במקרים אלו נקרא הניזוק להאמין בהשגחה העליונה, ולהבין שהנזק הגיע לו מידיו של הקב"ה, שלא הטיל על המזיק את החובה לתיקונו.