אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ו: תאונות דרכים
ו.ג. חינוך למניעת תאונות
לסעיף הקודם 
הגורם האנושי הוא הגורם המרכזי וכמעט הבלעדי, כאמור, לתאונות הדרכים. את הטיפול בגורם האנושי יש להתחיל בראש ובראשונה בחינוך והסברה[1]. על החינוך להתמקד בשני תחומים, ונראה כי רק בשילוב של שניהם הוא עשוי להועיל.
האחד: מעשי – לימוד ושינון של כללי ההתנהגות בדרכים על ידי כל המשתמשים בדרכים: הולכי רגל, נוסעי מכוניות ואופנועים, רוכבי אופניים וכלים חשמליים; מהגיל הרך ועד גיל זקנה, על כולם להכיר את כללי ההתנהגות בדרכים, כל אחד לפי רמתו ואופן שימושו בדרך. חובה זו כלולה בחובתם ההלכתית של ההורים להקנות לילדיהם כלים לשמירה על חייהם[2].
אולם ידיעת החוקים אינה מספיקה, שכן רוב הנוהגים בניגוד לחוק ובאופן מסוכן שאינם נותנים זכות קדימה או שיוצאים לעקיפה כאשר שדה הראייה אינו פנוי, מכירים את הכללים אך מזלזלים בהם. לשם כך על החינוך להתמקד בנוסף לתחום המעשי גם בתחום המהותי. כלומר, בהעלאת המודעות לערך הנשגב של חיי האדם באופן שישפיע על צורת ההתנהגות.
התורה מייחסת לחיי האדם חשיבות רבה מאוד. ראשית, בהצבת ערך שמירת חיי האדם מעל מרבית הערכים האחרים שבתורה[3], ולכן בדרך כלל פיקוח נפש דוחה כמעט את כל המצוות שבתורה. זאת, לצד הטלת חובה מעשית על האדם לעסוק בהצלת חיים[4].
בנוסף, התורה מתייחסת בחומרה שאין כמותה לפגיעה בחיי אדם: העבירה הראשונה שבין אדם לחברו בה נכשל המין האנושי היתה שפיכות דמים; הציווי הראשון לבני נוח עם התחדשות האנושות היה לשמור איש על חיי זולתו[5]. זו גם המצוה הראשונה שבין אדם לחברו שניתנה לנו בהר סיני - "לֹא תִּרְצָח"[6].
העברית המודרנית מבחינה בין "רצח", הנעשה בזדון ובין "הריגה" הנעשית בשוגג או בקלות דעת[7]. אולם, התורה אינה מבחינה בין המונחים השונים ומכנה הן את ההורג במזיד הן את ההורג בשגגה בשם "רוצח"[8]. ללמדנו, ששניהם עברו על אותו איסור, זה במזיד וזה בשוגג, זה בזדונו וברוע ליבו וזה ברשלנותו ובפשיעתו.
אם כן, אדם שנוהג ברכב באופן בלתי אחראי, מזלזל באיסור רציחה, ואדם שבשל טעות היה שותף לתאונה קטלנית אינו אלא רוצח בשגגה[9]. גם אם התאונה נסתיימה בנס רק בפציעה, הגורם לתאונה עבר על איסור חובל מן התורה[10]. ואפילו בתאונה ללא נפגעים אלא רק בנזק לרכוש, הרי שמלבד חובת תשלום, הנהג הפוגע עבר על איסור לגרום נזק[11].
אדם שנוהג בחוסר אחריות ומסכן את משתמשי הדרך דינו כמי שרודף אחר חברו כדי להורגו, ומצווה למנוע ממנו להמשיך במעשיו[12]. בראש ובראשונה על ידי פנייה למשטרה, או לכל הפחות על ידי הערת תשומת ליבו לחומרת מעשיו מדין מצוות תוכחה[13]. השתיקה במקרים אלו אינה ראויה ואל לו לאדם להתבייש מלהעיר לנהג - זוהי חובתנו ואחריותנו.
האחריות החינוכית למניעת תאונות דרכים הנגרמות בשל זלזול בחיי אדם מוטלת גם על המחנכים והמנהיגים. במצוות "עגלה ערופה" נדרשים זקני העיר, אשר סמוך לה התגלתה גופתו של נרצח, להשתתף בטכס הלכתי בו הם מתייחסים לאחריות הציבורית שלהם לפעולות מקדימות שימנעו את הרצח[14].
לדעת האבן עזרא, אחריות חינוכית זו אינה מוטלת על ההנהגה בלבד, אלא גם על הציבור כולו[15].
[1] האכיפה נועדה לטפל בגורם האנושי אולם כפי הנראה יעילותה מוגבלת.
[2] הגמרא במסכת קידושין כט ע"א מטילה על האב חובה ללמד את בנו שחייה: "להשיטו במים". הסיבה לכך מבוארת בפירוש רש"י, ד"ה אף: "שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אין יודע לשוט". מכאן נלמד קל וחומר שחייב אדם ללמד בנו להשתמש כראוי בדרכים.
[3] ויקרא יח, ה:"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי... אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם"; סנהדרין עד ע"א.
[4] סנהדרין עג ע"א; רמב"ם רוצח א, יד; שולחן ערוך חו"מ תכו, א.
[5] בראשית ט, ו: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".
[6] שמות כ, יג.
[7] האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי משפט - הדין הפלילי. הבחנה זו קיימת גם בשפה האנגלית בה רצח נקרא: murder, ואילו הריגה בשוגג מכונה manslaughter או causing death.
[8] במדבר לה, יא.
[10] רמב"ם חובל ומזיק ה, א; שולחן ערוך חו"מ תכ, א.
[11] יד רמ"ה בבא בתרא כו ע"א, ד"ה וההיא; רבנו יונה אבות א, א; טור חו"מ, שעח; סמ"ע שם, א.
[12] שו"ת מנחת יצחק ח, קמח. לדעת הרב יצחק זילברשטיין, נתיבות חיים (הרב אשר מורסקי), עמ' 49, הגדרתו כ"רודף" מצדיקה לדחות את הטיפול בו אם בתאונה לה גרם נפגעו אנשים נוספים. גם אם למעשה לרוב לא ניתן להכריע זאת בשטח, ועל כן יש לטפל בכל המעורבים ללא דיחוי, יש בפסיקה זו קביעה עקרונית חשובה.
[13] ויקרא יט, יז; ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה, רה; רמב"ם דעות ו, ז.
[14] על פי הירושלמי סוטה, ט, ו. עיינו גם בבבלי סוטה מו ע"ב, ממנו עולה שאחריות זקני העיר חלה על הפעולות הנדרשות למניעת הרצח.
[15] על פי אבן עזרא, דברים כא, ח.
[1] האכיפה נועדה לטפל בגורם האנושי אולם כפי הנראה יעילותה מוגבלת.
[2] הגמרא במסכת קידושין כט ע"א מטילה על האב חובה ללמד את בנו שחייה: "להשיטו במים". הסיבה לכך מבוארת בפירוש רש"י, ד"ה אף: "שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אין יודע לשוט". מכאן נלמד קל וחומר שחייב אדם ללמד בנו להשתמש כראוי בדרכים.
[3] ויקרא יח, ה:"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי... אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם"; סנהדרין עד ע"א.
[4] סנהדרין עג ע"א; רמב"ם רוצח א, יד; שולחן ערוך חו"מ תכו, א.
[5] בראשית ט, ו: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".
[6] שמות כ, יג.
[7] האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי משפט - הדין הפלילי. הבחנה זו קיימת גם בשפה האנגלית בה רצח נקרא: murder, ואילו הריגה בשוגג מכונה manslaughter או causing death.
[8] במדבר לה, יא.
[9] ראו להלן סעיף ז, שם הרחבנו בהשלכותיה ההלכתיות של הגדרה זו.
[10] רמב"ם חובל ומזיק ה, א; שולחן ערוך חו"מ תכ, א.
[11] יד רמ"ה בבא בתרא כו ע"א, ד"ה וההיא; רבנו יונה אבות א, א; טור חו"מ, שעח; סמ"ע שם, א.
[12] שו"ת מנחת יצחק ח, קמח. לדעת הרב יצחק זילברשטיין, נתיבות חיים (הרב אשר מורסקי), עמ' 49, הגדרתו כ"רודף" מצדיקה לדחות את הטיפול בו אם בתאונה לה גרם נפגעו אנשים נוספים. גם אם למעשה לרוב לא ניתן להכריע זאת בשטח, ועל כן יש לטפל בכל המעורבים ללא דיחוי, יש בפסיקה זו קביעה עקרונית חשובה.
[13] ויקרא יט, יז; ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה, רה; רמב"ם דעות ו, ז.