אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ה: תיקון הרכב
ה.יג. מועד התשלום למוסך

התורה מייחסת לתשלום שכר העובד במועדו ובמלואו חשיבות עליונה[1]. המשלם לעובד את שכרו בזמן מקיים מצוות עשה מן התורה; ולעומתו, המעכב את שכר העובד, כולו או חלקו, מלבד הפסד המצווה, עשוי לעבור על חמישה איסורי תורה^[2]. התורה^[3] המתארת את איסור הלנת שכר מדגימה אותו באמצעות שכיר-יום עני הנשכר למלאכה על מנת לקנות אוכל להחיות את נפשו – "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ", אולם הגמרא מבארת^[4] כי איסור הלנת שכר חל גם על קבלן עשיר בעל נכסים רבים המעסיק צוות גדול של עובדים.

הצדק והיושר אינם עניין רגשי גרידא, ואינם נובעים רק מתוך חמלה על החלש. הדרישה לנהוג בצדק וביושר היא דרישה אלוקית מהאדם להביא לידי ביטוי בעולם הזה את ערכי הצדק והיושר האלוקיים. הלנת שכר אסורה בהיותה מנוגדת לצדק, ליושר ולמוסר, ללא תלות במצבו הכלכלי או במעמדו המשפטי של מי ששכרו הולן. לפיכך, הלנת שכר אסורה גם כאשר מדובר בהלנת התשלום המגיע למוסך^[5], יהיה זה מכונאי מזדמן או מוסך מרכזי של יבואן רכב גדול^[6].

מועד תשלום השכר למוסך חל רק עם סיום העבודה כולה^[7] ומסירת הרכב לבעליו. ממילא האיסור יחול רק כאשר העבודה הושלמה והרכב הוחזר ללקוח^[8].

אם הטיפול ברכב הסתיים זה מכבר והמוסך מבקש למוסרו לבעליו, אולם בעל הרכב מתמהמה ואינו מגיע לקחת את רכבו, לדעת חלק מן הפוסקים הוא עובר על איסור הלנת שכר^[9]. לפיכך, על אדם שקיבל הודעה כי הרכב שהכניס למוסך תוקן ומוכן לנסיעה, מוטלת החובה להסדיר את התשלום בהקדם האפשרי, גם אם הוא מעדיף, מסיבות כאלה ואחרות, לקבל את הרכב במועד מאוחר יותר.

כאשר בעל המוסך החליט שמסיבה כזו או אחרת הוא אינו יכול, או אינו רוצה להשלים את הטיפול הנדרש, בעל הרכב רשאי לנכות מהתשלום שהובטח לבעל המוסך את עלות השלמת העבודה באמצעות מוסך אחר^[10]. במקרה זה נחלקו הפוסקים מתי זכאי בעל המוסך הראשון לתשלום המופחת – האם עם סיום העבודה שביצע או רק בסיום ביצוע העבודה בכללה על ידי המוסך האחר^[11]. למעשה, אם בעל הרכב עוסק באופן פעיל ויעיל באיתור מוסך חלופי שיסיים את העבודה, הוא רשאי לעכב את התשלום למוסך הראשון עד לסיום העבודה כולה. אולם אם לאחר הטיפול במוסך הראשון נשארו רק מעט השלמות שאינן מונעות את השימוש ברכב, ובעל הרכב משתמש ברכב כמות שהוא ואינו עוסק באופן פעיל באיתור מוסך להשלמת העבודה, הרי שעליו לשלם לבעל המוסך את שכרו המופחת באופן מיידי.

לדוגמה, בעל מוסך קיבל רכב אחרי תאונה וסוכם בין הצדדים על שיפוץ כולל לרכב תמורת סך של 40,000 ₪. בפועל, בעל המוסך טיפל בכל הצד המכני, אך נמנע מביצוע עבודות הפחחות והצבע, שעלותן במוסך אחר היא 25,000 ₪. אם בעל הרכב לוקח את הרכב למוסך אחר הוא רשאי לשלם לבעל מוסך הראשון את הסכום המגיע לו - 15,000 ₪, רק אחרי סיום עבודות הצבע והפחחות. אולם אם הוא משתמש ברכב כמות שהוא, הוא חייב לשלם למוסך הראשון את הסכום המופחת מיד.

פעמים רבות מוצע לבעל הרכב לפרוס את התשלום על הטיפול במוסך למספר תשלומים, לעיתים בתוספת ריבית. צורת תשלום זו אסורה[12], אלא אם כן הגוף המממן מחזיק בהיתר עסקה^[13]. מכיוון שלמרבית המוסכים אין היתר עסקה, ולמרבית חברות האשראי יש היתר שכזה, ניתן לומר ככלל כי אם התשלומים והריבית משולמים ישירות למוסך – הדבר אסור. אך אם הריבית נגבית על ידי חברת האשראי - הדבר מותר, ולמיטב ידיעתנו זה המצב המקובל.

יש להעיר כי כפי שכתבנו לעיל[14], שהשימוש בהיתר עסקה לשם הימנעות מאיסור ריבית אינו פתרון שמוסכם על דעת כל הפוסקים, ולפיכך רצוי להימנע מתשלומים נושאי ריבית, אלא אם כן הרכב נדרש לאדם בין השאר לצורך הגעה למקום עבודתו, שכן אז ניתן לראות את ההלוואה שניטלה כהשקעה הנושאת פירות.