אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ה: תיקון הרכב
ה.א. מעמדו ההלכתי של בעל המוסך
אדם שנזקק לתיקון או לטיפול שוטף ברכבו לרוב אינו יכול לעשות זאת בעצמו, ולפיכך הוא פונה למוסך שיעשה זאת. כדי להגדיר את מערכת היחסים שבין בעל המוסך ובין בעל הרכב נבחין בין שני סוגי מוסכים: מוסכים קטנים (או מוסכי דרך), בהם המכונאי המטפל ברכב הוא בעצמו בעל המוסך, ומוסכים גדולים בהם בעל המוסך מעסיק צוות של מכונאים המטפלים בכלי רכב הבאים בשערי המוסך, ובכל רכב מטפל מכונאי אחד או יותר, לפי הצורך.
במוסכים קטנים המכונאי מוגדר הלכתית כאוּמַן הקשור בהסכם קבלנות[1] עם בעל הרכב, ולא כפועל. במוסכים גדולים קיימות שתי מערכות יחסים: האחת בין בעל המוסך לבין בעל הרכב, בה בעל המוסך נחשב קבלן של בעל הרכב, והשנייה בין בעל המוסך ובין המכונאים, שהם עובדיו, וביניהם מתקיימת מערכת יחסי עובד ומעביד. למכונאים אין כל הסכם עם בעל הרכב עצמו. בפרק זה נשתמש בביטוי "בעל מוסך" לשני סוגי המוסכים, ובשם "מכונאי" נכנה את איש המקצוע המטפל ברכב בעצמו שלרוב אין לו אחריות חוזית כלפי בעלי הרכב.
[1] בהלכה מסווגים כל סוגי הסכמי העבודה תחת אחת משתי הגדרות: פועל או קבלן. הסיווג נעשה לפי מהות ההסכם שבין שני הצדדים: כאשר השכר משולם בהתאם למשך זמן העבודה - מוגדר העובד כפועל ואילו כאשר השכר משולם על פי תוצאת העבודה מוגדר העובד כקבלן, בפרט כאשר הוא יכול לבחור את שעות עבודתו. לכן המכונאי מוגדר כקבלן ולא כפועל שכן גם אם המחיר של טיפול או תיקון הרכב מושפע מעלות החלקים, ומשך העבודה, המחיר שנקבע עבור הטיפול הנדרש או תיקון התקלה הוא מחיר גלובלי. כמו כן המכונאי הוא שקובע מתי יטפל ברכב שנמסר לו. להרחבה בנוגע להבחנה בין פועל וקבלן ראו: אורות החושן: עבודה וקבלנות, ב, א.