בשעת העבודה על הרכב במוסך, מתרחשת לעיתים תקלה והרכב ניזוק. לרוב הנזק מתגלה תוך כדי העבודה אולם לפעמים רק לאחריה. ההלכה מטילה על בעל המוסך[1] אחריות לפיצוי על הנזק שנגרם עקב הטיפול. יעקב אבינו לימד אותנו מהי מידת האחריות הנדרשת מעובד לנזקים שאירעו תחת ידו: "טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶנָה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָה"[2].
חיוב בנזק עשוי לחול באחת משלוש העילות הבאות:
מוסך שהתבקש לבצע טיפול מסוים וביצע טיפול אחר[3], או טיפול חלקי[4], ועקב כך נגרם נזק לרכב. במצב כזה, המוסך יישא באחריות לנזק שנגרם. לדוגמה, מוסך נתבקש לבצע ברכב טיפול "גדול" (הכולל החלפה של רצועת התזמון ("טיימינג")) ובמקום זאת ביצע טיפול שגרתי בלבד. אם בעקבות ההימנעות מהטיפול הנדרש נגרם נזק למנוע, בעל המוסך אחראי לנזק שגרם.
בעל מוסך שביצע את הטיפול הנדרש, אך הדבר נעשה שלא בדרך המקובלת או שלא ברמה המקובלת ובעקבות כך נגרם נזק, יישא באחריות לנזק. לדוגמה, בעל מוסך שביצע טיפול שלא לפי הפרוטוקול של היצרן המקובל במוסכים המורשים ובשל כך נגרם נזק – צריך לפצות את בעל הרכב בגינו[5].
בעל מוסך שהתכוון לעשות את שנדרש ממנו, אך פעל ברשלנות מקצועית או בחוסר זהירות וכתוצאה מכך נגרם נזק – עליו לשאת באחריות לנזק שנגרם[6]. לדוגמה, מכונאי שסגר הברגה עדינה במברגה שאינה מתאימה וגרם להרס ההברגה, אחראי לנזק.
בהקשר לכך יש לחייב את המכונאי גם על מחדל. כלומר, מכונאי חייב בפיצוי גם אם נמנע ברשלנות[7] מלבצע פעולה אותה היה אמור לבצע, וביצועה היה מונע את הנזק[8]. לדוגמה, מכונאי קיבל רכב לטיפול שוטף הכולל בדיקת והחלפת שמנים, אך שכח לבדוק ולהחליף שמן הילוכים. אם כתוצאה מכך אחרי תקופה קצרה של שימוש ברכב תיבת ההילוכים ניזוקה, הוא חייב לשלם.
לעומת זאת, אם הנזק שנגרם אינו נובע מרשלנות או ממחדל של המכונאי, הוא פטור מלשלם עליו. זאת משום שהמכונאי נתבקש לטפל ברכב ואם למרות מאמציו נגרם נזק ללקוח, הוא אינו חייב לשלם על כך. לדוגמה, מכונאי שפתח את האומים של הגלגלים באופן המקובל לפתיחתם, אך עקב חלודה או מסיבה אחרת התברוגת נהרסה ונגרם נזק לרכב, המכונאי פטור מלשלם על כך. בהקשר זה האחריות המוטלת על המכונאי נמוכה מזו המוטלת על אדם שביצע ביוזמתו פעולות שגרמו נזק לרכב של חברו מבלי שנתבקש לכך, שדינו כאדם המזיק החייב גם אם פעל שלא ברשלנות[9].
יתר על כן, ההלכה מכירה בכך שבמהלך הטיפול במוסך יתכנו טעויות סבירות שיש לראותן כבלתי נמנעות ואין לחייב עליהן. מדובר גם בטעות שהיה ניתן למנוע באמצעות תשומת לב יתרה לאורך כל העבודה, אולם זו לא נדרשת מן המכונאי. על המכונאי לבצע את מלאכתו בתשומת הלב המקובלת בקרב המכונאים המקצועיים בענף הרכב, ואם פעל כך הוא יהיה פטור גם אם טעה וגרם לנזק[10].
כאשר לא נגרם נזק ישיר לרכב אלא נזק עקיף בלבד כגון הפסד של ימי עבודה של בעל הרכב וכדומה, על הצדדים לפנות לדיין שיורה להם כיצד עליהם לנהוג[11]. הדיין יבחן מהי מידת השכיחות של הנזק הנידון[12], באיזו מידה הנזק נגרם בגין רשלנותו של המכונאי או שמא באונס[13]. גורמים אלו עשויים להשפיע על גובה הפיצוי שהמכונאי יידרש לשלם, אם יידרש.
[1] בסעיף יא נדון בשאלת האחריות של המכונאי שטיפל ברכב לאחריות בעל המוסך, אולם, בשלב זה לא נפריד ביניהם.
[2] בראשית לא, לט. מהתנהגותו של יעקב למדנו גם מהו מוסר עבודה ראוי, רמב"ם שכירות יג, ז.
[3] בבא קמא קא ע"א: "הנותן עצים לחרש לעשות מהן כסא ועשה מהן ספסל, ספסל ועשה מהן כסא", שולחן ערוך חו"מ שו, ג.
[4] משנה בבא קמא ק ע"ב: "הנותן צמר לצבע... לצבוע לו אדום וצבעו שחור", שולחן ערוך חו"מ שו, ג.
[5] תוספתא בבא קמא י, כט "פועל ועני שעלו באילן ושברו את הסוכה אם עלו במקום שדרך בני אדם רגילין לעלות בו פטורין ואם לאו חייבין".
[6] משנה בבא קמא צח ע"ב: "הבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל, ושיבר את האבנים או שהזיקן – חייב לשלם", שולחן ערוך חו"מ שצד, ג.
[7] לענין זה מידת הרשלנות תלויה במידת האחריות שהוטלה מלכתחילה על המכונאי. לדוגמה, מכונאי שירות שנתבקש להחליף מצבר לרכב שנתקע, אך בשל תקלה במערכת החשמל התיקון גרם לקצר ולנזק, לא יישא באחריות לנזק הכולל שנגרם, גם אם יכול היה למנוע זאת באמצעות בדיקת מתח. לעומת זאת אם התקלה אירעה במוסך מורשה, ומדובר בבדיקה מקובלת, המוסך יתחייב בתשלום אם לא ביצע אותה. ראו ים של שלמה בבא קמא ט, כא. ועיינו ברבנו יונתן, שיטה מקובצת בבא קמא צח ע"ב, אשר אינו מבחין בין העובדים השונים.
[8] כיוון שנפסק שעובד בשכר הוא בגדר שומר שכר, הרי שהוא חייב כשומר שכר גם במקרה שלא עשה מה שנדרש כדי למנוע נזק (מחדל), רמב"ם שכירות י, ה; שולחן ערוך חו"מ שו, ד.
[9] אדם שפגע ברכוש חבירו, חייב לשלם גם אם הדבר נעשה באונס. שולחן ערוך חו"מ שעח, א. על פי הרמב"ן בבא מציעא פב ע"ב, ד"ה ומצאתי. ועיינו ברמ"א חו"מ שעח, א, שגם מזיק פטור באונס גמור.
[10] שו"ת הרשב"א א, אלף נו; רמ"א חו"מ שו, ח.
[11] להרחבה ראו: אורות החושן: עבודה וקבלנות, טו, ג.
[12] על פי חלק מהשיטות, ככל שהנזק שכיח יותר יש יותר מקום לראותו כגרמי ולא כגרמא, ולחייב עליו – ראו: ריצב"א, תוספות בבא בתרא כב ע"ב, ד"ה זאת; ש"ך חו"מ שפו, א.
[13] משפט הפועלים כה, הערה יז