לפעמים מתבקש מכונאי לספק חוות דעת מקצועית אודות הרכב מבלי לתקן דבר. לחוות הדעת עשויות להיות מטרות מגוונות: בדיקת כדאיות קנייה או מכירה של רכב, בדיקת כדאיות תיקון כזה או אחר, איתור תקלה לא ידועה, דיון משפטי ועוד. לחוות הדעת עשויות להיות השלכות כספיות גבוהות ביותר שכן בעל הרכב, הקונה או המוכר עשויים לקבל בגינה החלטות כבדות משקל כגון קניית הרכב, מכירתו, או ביצוע טיפול גדול או קטן.
על פי ההלכה, המכונאי נושא באחריות מקצועית כלפי בעל הרכב שביקש ממנו את חוות דעתו המקצועית. לפיכך, אם טעה ונתן חוות דעת שגויה, ייתכן שיצטרך לשאת בנזקים שייגרמו לבעל הרכב כתוצאה מכך[1], בפרט אם קיבל תשלום עבור הבדיקה והייעוץ שנתן[2], שכן מסתבר שידע כי בעל הרכב יקבל את דבריו כ"אורים ותומים" מבלי לבחון את הדבר בשנית אצל מכונאי נוסף[3].
לעיתים, מצב הרכב ברור, אולם בחלק ניכר מהמקרים מתן חוות הדעת אינו פשוט כלל ועיקר. במקרים רבים לתקלה מסוימת עשויות להיות מספר סיבות, שלא ניתן לאתרן אלא בדרך של ניסוי ותעייה. לעיתים ניתן לאתר את התקלה בוודאות רק באמצעות שורה ארוכה של בדיקות, שמחיר עשייתן כבר אינו כדאי לבעל הרכב[4]. במקרים אלו חוות הדעת שמסוגל המכונאי לספק ללקוח ללא בדיקה מקיפה, מסויגת מטבעה, והיכולת לקבל בגינה החלטות כבדות משקל מוגבלת.
לכן, מכונאי המבקש למנוע מראש את האפשרות שייתבע בגין מתן חוות דעת מוטעית, יכול להתנות את הבדיקה בכך שלא יישא באחריות. לחילופין עליו ליידע מראש את בעל הרכב בספקות שיש לו. אם הוא אינו בטוח בחוות דעתו עליו לציין זאת, ולהודיע לבעל הרכב שיתייחס לחוות דעתו באופן מסויג ובלתי מחייב. ככלל, ניתן לומר למכונאי לנהוג כעצת חז"ל: "למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז"[5]. אם המכונאי נהג באופן זה, הוא לא יישא באחריות הכספית להחלטות אותן קיבל בעל הרכב בגין חוות דעתו[6].
לדוגמה, כאשר ישנם סימנים המצביעים על תקלה בראש המנוע העשויה לחייב את החלפתו אך הסימנים יכולים להצביע גם על תקלות אחרות, על המכונאי לציין בזהירות: "ככל הנראה מדובר בתקלה בראש המנוע, אך יכולות להיות גם סיבות אחרות לתקלה שעלות הטיפול בהן אינה ידועה. אם מדובר בתקלה בראש המנוע ייתכן שיהיה צורך להחליף אותו, אך אולי ניתן יהיה להסתפק בשיפוץ שלו. עלות אבחון התקלה בוודאות היא X עלות החלפת ראש מנוע היא Y ועלות השיפוץ היא Z".
[1] בבא קמא צט ע"ב; שולחן ערוך חו"מ שו, ו; נתיבות המשפט שם, יב. לסיכום תמציתי ראו: "חוקי התורה: פיצויי הסתמכות", אתר דין תורה, ולפירוט ראו: הרב אבישי קולין, "חיוב פיצויי הסתמכות", אסיף ח, עמ' 350-316.
[2] רי"ף בבא קמא לה ע"א; שולחן ערוך ורמ"א חו"מ שו, ו; ש"ך שם, יב, נתיבות המשפט שם, יא; ערוך השולחן שם, יג. אם חוות הדעת ניתנה בחינם, המכונאי אחראי במקרה של רשלנות רק אם בעל הרכב אמר לו במפורש שהוא מתכוון להסתמך על חוות דעתו הבלעדית.
[3] כאשר ברור שבעל הרכב סומך על חוות הדעת, המכונאי יהיה חייב גם אם חוות דעתו ניתנה בהתנדבות והוא טעה, ש"ך, שם. לעומת זאת, יש מצבים בהם תשלום כשלעצמו אינו מהווה ראיה ברורה לכך שבעל הרכב סומך על חוות הדעת. בהיעדר הנחה שכזו מסתבר שגם התשלום שניתן תמורת חוות הדעת אינו סיבה לחיוב כשלעצמו. לדוגמה, אחרי חוות דעת הממליצה על תיקון שעלותו גבוהה סביר שתבוא חוות דעת נוספת. נסיבות אלה פוטרות את המכונאי מאחריות על נזקים בגין ההסתמכות על חוות דעתו.
[4] לדוגמה: התחממות של הרכב יכולה להיגרם משלל סיבות: חוסר נוזל קירור, חסימה בצנרת, תקלה במשאבת המים, במאוורר, במצנן או בטרמוסטט ולפעמים גם תקלה בראש האטם של המנוע. בדיקה מקצועית של כל הרכיבים הללו אורכת זמן רב שאינו עומד בהכרח לרשות מכונאי בבואו לספק חוות דעת מהירה לצורך קבלת החלטה על ידי בעל הרכב האם לטפל בבעיה במקום או לנסוע למוסך אחר.
[5] ברכות ד ע"א.
[6] ש"ך שו, יב: "אם אמר הרואה בפירוש 'אל תסמוך עלי' בזה ודאי פטור".