אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק ד: כריתת הסכם עבודה
ד.ה. הארכת הסכם העבודה
לסעיף הקודם בין הסכמי העבודה ניתן למצוא גם הסכמי עבודה המוגבלים בזמן. אולם פעמים רבות הצדדים מרוצים מההתקשרות ביניהם ועם תום תקופת ההעסקה הנקובה בהסכם הם מבקשים להאריך את ההתקשרות לתקופה נוספת או להפוך את ההסכם להסכם שאינו מוגבל בזמן. ההלכה רואה בסיום תקופת ההעסקה כסיומו המוחלט של ההסכם אשר מעבר לו הצדדים אינם מחויבים עוד זה לזה כלל, ולפיכך הארכת ההסכם כמוה כיצירת הסכם חדש, על כל המשתמע.
לקראת מועד פקיעת הסכם העבודה המקורי כבר יודעים הצדדים לאן מועדות פניהם, והאם הם רוצים להמשיך את קשרי העבודה מעבר לתקופה הקצובה בהסכם. אם אחד הצדדים אינו מעוניין בכך הרי שלא נדרש ממנו לעשות דבר מלבד להודיע לצד השני שאינו מעוניין להמשיך את יחסי העבודה מעבר למה שסוכם.
ללא מעשה קניין או חתימה על הסכם ההארכה, הצדדים אינם מחויבים להמשך ההעסקה ועומדת להם הזכות לחזור בהם בכל רגע, עד אשר יתחיל העובד את עבודתו בתקופה הנוספת[1].
אם שני הצדדים מעוניינים בהמשך הקשר עליהם לעשות מעשה קניין על הסכמתם. העלאת ההסכמה על הכתב וחתימת הצדדים עליה עונה על דרישה זו. בהזדמנות זו כדאי לקבוע כמה זמן יימשך ההסכם החדש ומה יהיו תנאי ההעסקה החל מרגע כניסתו לתוקף.
אם הצדדים לא סיכמו דבר, מלבד הארכת ההסכם, אזי הם יהיו מחויבים לתנאים שנהגו בתקופה הראשונה[2].
אם הצדדים לא סיכמו במפורש אפילו את עצם המשכת יחסי העבודה אלא שבפועל העובד המשיך את עבודתו בהסכמת המעסיק, נחלקו הפוסקים[3] ולמעשה העובד יקבל את התעריף הנמוך מבין השנים הבאים: השכר אותו קיבל בעבר או השכר הנוכחי המקובל בענף זה[4].
אם לקראת הארכת ההסכם, הצדדים ניהלו משא ומתן וסיכמו על שינוי תנאים רבים מאלה שהיו בהסכם הראשון אזי יש לראות בכך ביטול של כל ההסכם הקודם[5]. לפיכך, גם תנאים שהופיעו בהסכם הראשון וכעת לא דובר עליהם, הרי הם כאילו לא סוכמו כלל[6] והצדדים יהיו מחויבים למינימום אותו מחייב החוק או המנהג.
אם הצדדים שינו רק סעיפים אחדים, ובכלל זה את סעיף השכר, יש לבחון האם הייתה כוונתם לערוך הסכם חדש ולבטל בכך את תנאי ההסכם הקודם, או שמא הייתה כוונתם לשנות את אותם הסעיפים בלבד וששאר הסעיפים יישארו בתוקפם. אם הצדדים חלוקים ביניהם, יהיה עליהם להיעזר בפוסק שיכריע ביניהם[7].
[1] שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורה תניינא, טז.
[2] שו"ת הריב"ש, תעה; רמ"א חו"מ שלג, ח.
[3] ראו ש"ך חו"מ שלג, מד; ערוך השולחן חו"מ שלג, ל המחייבים בתשלום השכר עליו סוכם בתקופה הראשונה. לעומתם ראו מחנה אפרים, שכירות פועלים, יא; שו"ת ציץ אליעזר ה, ל, אשר קבעו כפשט דברי הרמ"א, שם, כי במקרה זה ההסכם הראשוני אינו מחייב, והשכר המגיע לעובד הוא השכר המקובל בענף לעבודה מסוג זה.
[4] על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". ראו פסקי דין ירושלים ט, עמ' רמח.
[5] מסתבר שאם החוזה לא הסתיים, ולא עומד להסתיים, אלא שנערכו בו שינויים מסוימים, אין עריכת השינויים כשלעצמה מבטלת את כלל תנאי החוזה, והחוזה על כל תנאיו שריר ועומד בכפוף לשינויים שנערכו בו, ראו פסקי דין רבניים ח, עמ' 119.
[6] ערוך השולחן חו"מ שלג, כט.
[7] במקרה זה נחלקו הפוסקים: ראו ש"ך חו"מ שלג, מב, ולעומתו ערוך השולחן חו"מ שלג, כט. נראה שהכרעה בשאלה זו תיעשה הן באמצעות הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" והן על פי שיקול דעתו של הפוסק אשר תתחשב בין השאר בשאלה כמה פרטים השתנו מתוך ההסכם המקורי. ככל שההסכם המקורי מקיף יותר ומספר הפרטים שהשתנו קטן יותר מסתבר שהצדדים התכוונו לשנות אותם בלבד.
