אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק ד: כריתת הסכם עבודה
ד.ב. אופן כריתת הסכם עבודה

כפי שהוסבר, הסכם העבודה מחייב רק אם נעשה קניין, אשר מטרתו ליצור ולוודא, את הסכמת הצדדים, כלומר גמירות דעת מספקת לכריתת החוזה.

בהלכה נקבעו מעשי קניין מיוחדים לנדל"ן, למטלטלין השונים, ולהתחייבויות אישיות. בנוסף, נקבע שיש תוקף גם למעשי הקניין המקובלים בשוק (קניין "סיטומתא"[1]). לאור זאת, נסקור שורה של מעשי קניין ואת מעמדם ההלכתי.

1.      הסכם כתוב

כל הסכם בכתב שנערך בין העובד ובין המעסיק, והצדדים חתמו עליו, מחייב את הצדדים, ומעמדו כשטר, אשר נחשב למעשה קניין מחייב[2], גם אם לא נחתם על ידי עדים. אין בהלכה הגדרות לאופן עריכתו של הסכם עבודה. ולכן למעשה כל מסמך המקובל כיום לשם סיכום בין נותן ומקבל שירות, בו הם מביעים את הסכמתם להתקשרות, מחייב. זאת, גם אם לא ענה לכל הדרישות הצורניות אותן דורשת ההלכה כדי להחשיב מסמך כשטר מחייב לכל דבר ועניין. מסיבה זו מסתבר שאפילו סיכום הנעשה באמצעות הדואר האלקטרוני או אתר האינטרנט, וכן חשבונית[3], מעמדם כמעשה קניין מחייב.

כפי שנראה להלן, רצוי לערוך הסכם עבודה מפורט, מכיוון שהוא מונע התדיינויות מיותרות ואי נעימויות, אולם פעמים רבות, לרוב בהתקשרויות קצרות, נעשית ההתקשרות ללא הסכם עבודה כלל. גם במקרים אלו נדרש מעשה קניין אלא שהוא נעשה באופנים אחרים, כפי שיפורט.

2.      תחילת העבודה

מעשה הקניין המקובל המחייב את שני הצדדים הוא עצם תחילת העבודה. יתר על כן יציאת העובד אל מקום העבודה נחשבת אף היא למעשה קניין מחייב[4]. משמעות הדברים היא שלאחר שהצדדים סיכמו את תנאי העבודה והעובד יצא לדרכו אל מקום העבודה נכרת הסכם עבודה מחייב, גם אם לא נכתב חוזה בפועל.

3.      תשלום מקדמה

תשלום שכרו של העובד מראש, כולו או מקצתו, נחשב למעשה קניין מחייב[5].

4.      קניין סודר

זהו מעשה קניין פורמלי שהיה נפוץ בעבר וכיום משמש בעיקר לקניינים הנעשים בהקשרים דתיים כגון בחתימת הכתובה או במכירת חמץ. לדעת מרבית הפוסקים הוא מועיל גם ליצירת התחייבות בין עובד ומעסיק[6]. לצורך כריתת ההסכם, העובד מרים חפץ כלשהו השייך למעסיק, בהסכמת המעסיק.

5.      לקיחת חפץ לתיקון

נחלקו הראשונים האם כאשר בעל מלאכה לקח אליו את החפץ אותו הוא נדרש לתקן הרי זה מעשה קניין המחייב את שני הצדדים.[7] לדוגמה, בעל מוסך שהכניס את הרכב לסדנה, אך טרם התחיל לעבוד עליו, או טכנאי מחשבים שקיבל לרשותו את המחשב המקולקל. מחלוקת זו לא הוכרעה בין האחרונים[8], ומשמעות הדבר היא שמחמת הספק אין להתייחס למעשה זה כאל מעשה קניין מחייב ובעל החפץ יוכל לחזור בו מן ההתקשרות אם העבודה טרם החלה ולא נעשה מעשה קניין אחר.

לסיכום, ניתן לכרות הסכם באחד ממעשי הקניין הבאים: חתימה על הסכם, תחילת עבודה או תשלום מקדמה, קניין סודר או לקיחת חפץ לתיקון.

[1] שולחן ערוך חו"מ רא, א-ב.

[2] שו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא, חו"מ, ל; פסקי דין רבניים ב, עמ' 333. ועיינו בשו"ת שבות יעקב ב, קפד, הסבור שלחוזה שנערך בכתב ישנו תוקף מחייב אף יותר מכל מעשה קנין אחר.

[3] שו"ת מהר"ש ענגיל א, פ.

[4] בבא מציעא עו ע"ב; שולחן ערוך חו"מ שלג, א.

[5] רמ"ה, שיטה מקובצת בבא קמא צט ע"ב; נתיבות המשפט שלג, א.

[6] שו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא, חו"מ ל, מובא בפתחי תשובה חו"מ שלב, ב. ועיינו בשו"ת שבות יעקב ב, קפד, הסובר שקניין סודר אינו מועיל לצורך יצירת התחייבות בין פועל ומעסיק.

[7] לדעת ריטב"א בבא מציעא עו ע"ב, ד"ה והא דקתני בגד, בשם רבו הרא"ה שלקיחת חפץ נחשבת למעשה קניין מחייב. לעומתם, סבור המהר"ם מרוטנבורג בתשובה המובאת במרדכי בבא מציעא, שנט, שלקיחת החפץ אינה מעשה קניין המחייב את האומן לתקנו, אלא רק לשמור עליו.

[8] נתיבות המשפט שלג, א, פסק כדעת הרא"ה והריטב"א, ולעומתו החזון איש בבא קמא, כג, כו, פסק כדעת המהר"ם. עיינו בערך ש"י חו"מ שלג, ה, ד"ה סופר, שנמנע מלהכריע.