אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק ד: כריתת הסכם עבודה
ד.א. ההשלכות של כריתת הסכם עבודה

השאלות מאיזו נקודת זמן ובאיזה אופן נכרת הסכם עבודה מחייב בין הצדדים חשובות ביותר שכן מאותו הרגע ואילך הצדדים מחויבים זה לזה, והם אינם יכולים לחזור בהם ולבטל את ההתקשרות באופן חד צדדי. ביטול ההתקשרות בשלב זה יוגדר כפיטורין, אם נעשה מצידו של המעסיק, או כהתפטרות, אם נעשה מצידו של העובד. מלבד העובדה שמדובר בצעד בעייתי מבחינה הלכתית ומוסרית, על המבצע אותו יוטל גם לשאת במחיר הכלכלי הכרוך בו.

זאת ועוד, המשא ומתן בין הצדדים על תנאי העבודה יכול להימשך זמן רב, עד תחילת כינונם של יחסי העבודה. עד אז יכולים הצדדים לסגת בהם מהסכמתם (בכפוף לאמור לעיל פרק ג), לדרוש או להציע תשלום גבוה יותר או נמוך יותר, להרחיב או לצמצם את הדרישות ועוד ועוד. משנקבע שנוצרו יחסי עבודה, התנאים שסיכמו הצדדים ביניהם מחייבים ולא ניתנים לשינוי שלא בהסכמה.

הסכם עבודה, מכונה בשפה המשפטית בשם חוזה עבודה, בפרט כאשר עלה על הכתב, ולפיכך אנו נשתמש בשני ביטויים אלו, לפי העניין. חוזה העבודה מעמדו  כיתר החוזים בהלכה[1] אשר נכרתים אך ורק באמצעות מעשה קניין[2]. מעשה הקניין הוא מעשה המתלווה להסכמת הצדדים, אשר מטרתו ליצור ולוודא את קיומה של גמירות דעת מספקת לכריתת החוזה. עד שלא נעשה מעשה קניין לא קיימת מחויבות של הצדדים לקיומו של החוזה וממילא יכולים הם לחזור בהם, הן מעצם הנכונות ליצירת יחסי העבודה[3] והן מפרטים שונים שעלו במשא ומתן ביניהם[4].

כפי שנראה להלן מעשי הקניין מגוונים ואף עשויים להשתנות בהתאם למנהג המקובל בכל דור ודור. אולם בכל מקרה, סיכום בעל פה אינו נחשב על פי ההלכה לקניין מחייב גם אם זהו המנהג המקובל[5] וגם אם הוא מחייב על פי החוק.

[1] יש נקודות של דמיון ושוני בין דיני חוזים בהלכה לבין דיני חוזים על פי החוק. ככלל, ההלכה אינה מכירה בתוקפם של חוקי מדינת ישראל בתחום זה, ולכן הפסיקה תהיה על פי דיני התורה. אחד ההבדלים המהותיים והמשמעותיים הוא שההלכה מכירה רק בתוקפה של העברת רכוש מאדם לאדם, או בהתחייבות כספית המוטלת על האדם, בעוד החוק מכיר גם (ואולי רק) בתקפותה של התחייבות חוזית לבצע פעולה או להימנע מפעולה. ראו בעניין זה: הרב דוד בס, "חוזים על פי דיני תורה", כתר א, עמ' 50-36; הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, "מבוא לדיני חוזים", משפטי ארץ ד: חוזים ודיניהם, עמ' 44‑27.

[2] ביחס לכל החוזים ראו שולחן ערוך חו"מ קפט, א. בנוגע להשוואת חוזה עבודה ליתר החוזים ראו רמב"ן בבא מציעא עו ע"ב, ד"ה והא.

[3] משנה בבא מציעא עה ע"ב. שולחן ערוך חו"מ שלג, א.

[4] משנה בבא מציעא פג ע"א. שולחן ערוך חו"מ שלא, א.

[5] שו"ת הרא"ש יב, ג. ועיינו בשו"ת הרדב"ז א, פ, הסובר שמעשה קניין המקובל בקרב הסוחרים ("סיטומתא") תקף גם בדיבור ללא מעשה.