תמצות פסק הדין

בפני בית הדין באיתמר נידונה תביעה של צבע שעוכב שכרו.

הצבע התחייב לצבוע ולנקות דירה באזור המרכז. לפני השיפוץ התגלעו מספר ויכוחים בין התובע לנתבע. כתוצאה מכך, על סף עזיבה של התובע, הוחלט לפנות לרב שיגשר ביניהם. לאחר הגישור חזר התובע ועשה את עבודות הצביעה והנקיון למעט מספר עבודות עליהם התפשרו. לאחר מעשה כשבא לגבות את התשלום אמר לו הנתבע שבשל הסכסוך שהיה ביניהם קיים בו דין "שוכר עליהן או מטען" ולא היה מוכן לשלם את החוב שהוסכם עליו בגישור. 

נושאי הדיון והכרעת בית הדין

בית הדין דן והכריע בששה דברים: 

1. הגעת האומן עם הפועל וכלי העבודה דינו כמי שהתחיל במלאכה ואינו יכול לחזור בו. כל שכן אם הוציא הוצאות לצורך המלאכה שגם בקבלן נחשב לתחילת מלאכה. על כן שני הצדדים לא יכלו לחזור בהם. 
2. לא היתה לנתבע כל זכות להחיל את דין "שוכר עליהן או מטען", מפני שהתנאים הבסיסיים לתחולתו לא התקיימו: לא מדובר במקרה שנגרם נזק עקב חזרת האומן, בעה"ב מצא פועלים שיעשו את העבודה במחיר מוזל יותר, וגם אם נגרם נזק מדובר בנזק רחוק, הפחות מגרמא. 
3. אין אונאה במחיר שנקבע בשומרון וגבוה ממחיר ביצוע העבודה בשפילה. אפילו אם נאמר שהמחיר שנקבע בשומרון היה גבוה מהמקובל אין אונאה לקרקעות, ואין אונאה לעובד בעבודת הקרקע. 
4. צביעת מקום שהצבע מתקלף: קבלן שהחל במלאכה ולא השלימה, בעל הבית יכול לנכות משכרו את כל מה שצריך כדי לגמור את המלאכה. 
5. הורדה מהסכום שנקבע את מחיר הצבע שנותר: אם הקבלן הביא את התוצאה המוסכמת הרי הוא מילא בכך את תפקידו. הוא זכאי לשכרו בין שהתוצאה הושגה בעבודה מרובה ובין שהושגה בעבודה מועטת. 
6. כתב הבוררות מאפשר לבית הדין לחייב את הנתבע בהוצאות התובע. לאור סירובו של הנתבע לשלם לתובע את המגיע לו, והיתלותו בנימוקים הלכתיים שאינם ראויים, יש לחייב את התובע בהוצאות האגרה.