הרב אלעזר גולדשטיין

יואב גלנט, הרמטכ"ל המיועד, נחקר בשתי עבירות ערכיות חמורות כאשר עבירה גוררת עבירה: האחת היא תפיסת שטח שלא כחוק, והשניה השקר לוועדת טירקל. על פי הפרסומים, בפרשת גלנט אנו מוצאים את הבעיה בשני הצדדים שלה. המערכת שוגה בכך שהפתרון היחידי שהיא מציעה הוא הדחה, וממילא היא מעודדת את מי שטעה וחטא להסתיר את מעשיו. וכיון שאין אדם שאיננו טועה, מי שנשאר במערכת הם אלו שהצליחו להסתיר את כשלונותיהם, ודווקא מי שמודה – מודח. מאידך גם מנהיג שמסתפק במאבק לטיהור שמו ולא בתיקון מידותיו וטעויותיו מעיד על עצמו שאין הוא בשל לעשות תשובה ולהמשיך הלאה.

הרב עדו רכניץ

תחושת ההחמצה הקשה בעקבות מלחמת לבנון השנייה הובילה להקמת עשרות ועדות חקירה לבדיקת התפקוד של הדרג הצבאי והאזרחי. בניגוד לכך התורה מניחה שבמקום שבו יש עשייה יש כישלון, והמענה לכך אינו ניסיון לנפות מתוך המערכת את כל מי שנכשל, אלא להציע דרך של תשובה ותיקון. רק מי שמסרב לחזור בתשובה, להודות בחטאו ולתקן אותו - יודח מתפקידו. המאמר פורסם בכתב העת צהר, גיליון כט, בעקבות מלחמת לבנון השניה.

אל"מ (מיל.) מרדכי יוגב

שאלת מיקום המפקד, והתביעה למתן "דוגמא האישית" שורשית מאוד במקורות היהדות. זאת התכונה אותה דרש משה ממנהיג עם ישראל "איש אשר יצא לפניהם". במאמר זה פורס אל"מ מרדכי יוגב את רוחב המקורות בסוגיה תוך התבוננות על הדילמות המודרניות למול ערכים מהותיים. המאמר פורסם בשנת תשס"ו (2006) בספר "המלחמה בטרור" בהוצאת המכון לרבני יישובים. מאמר זה שפורסם עוד קודם למלחמת לבנון השניה, מקבל משמעות גדולה לאור אחת הביקורות הבולטות שהיו כנגד המלחמה והיא בחירתם של מפקדים בחירים לעמוד מאחור ולא בראש הכוח. ביקורת זאת נידונה בפירוט במסקנות ועדת וינוגרד.

הרב בניהו ג'מוס

בצה״ל אין תורת מנהיגות כתובה ואף לא קוד צבאי מסודר, אלא קיימת בו מסורת מנהיגות. לדעתי, המסורת הזאת מוטבעת בגנטיקה היהודית. זוהי מסורת שלפיה המפקד והמנהיג ניצבים בראש המחנה, משמשים דוגמה לחיקוי ומושכים את העם בעקבותיהם. לכן אין זה מפליא שדוד בן-גוריון, שהנהיג את האומה הישראלית בתהליך תקומתה, כתב: ״המפקד הנועז המסתער בראש פקודיו על האויב מעורר בלב חייליו רגש גבורה החבוי בכל איש״. המאמר פורסם במערכות גיליון מס' 425

הרב עמוס ראבילו

מותר להורים לתמוך בבנם ע"י סיוע בשכר דירה אע"פ שהוא גר בדירה עם בת זוג ללא נישואין.