הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מורד חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות הסכם קיבוצי

כסף שנמצא ע"י ילד באוטובוס ונלקח ע"י המורה

הרב עמוס ראבילו
ילד שמצא כסף באוטובוס הכסף שייך לילד או לאביו ואין לקחת ממנו את הכסף. אם נטלו ממנו את המציאה ישנה חובה להשיב לו (כדי לצאת ידי שמיים).

השאלה

אני תלמיד כיתה ה נסעתי היום לטיול כיתתי מאלעד לירושלים. במהלך הנסיעה מצאתי מתחת לכיסא שלי 150 שקל ב2 שטרות אחד של 100 ואחד 50. אחד הילדים שהיו לידי אמר בקול בן ציון מצא כסף. מורת בת הספר שמעה וביקשה שאביא אליה את הכסף. המורה עברה תלמיד תלמידה ושאלה תלמיד תלמיד האם איבדו 150 שקל. התלמידים אמרו שלא ואז המורה ניגשה לנהג האוטובוס ואמרה לו תבדוק עם נוסעי האוטובוס בעבר האם מישהו מהם איבד את הכסף ואם לא נא תתן לצדקה. שאלתי האם הילד זכה בכסף ולא המורה? האם המורה נהגה כשורה? ואם לא האם מחוייבת להחזיר לי את הכסף שמצאתי. תודה רבה

תשובה

למי שייכת המציאה, לחברת האוטובוסים או למוצא?

המציאה שייכת לילד שמצא אותה ולא לחברת האוטובוסים[1]

א. השולחן ערוך[2] דן בכסף שנמצא במכולת ופוסק ע"פ הגמרא:

המוצא מעות בחנות, אם היו בין תיבה לחנוני הרי הם של בעל החנות. ואם מצאם על התיבה, ואצ"ל מתיבה ולחוץ, הרי הם של מוצאם. רמ"א- ואפילו יש בהן סימן.

וביאר הש"ך[3] בשם הרא"ש שהסיבה לכך שחצרו של החנווני לא זוכה לו במעות היא כיוון שרבים נכנסים ויוצאים, ובאופן כזה אין לחנווני גמירות דעת לזכות בכסף ע"י חצרו:

"וחצרו לא קנה משום דלא סמכה דעתיה כיון דרבים נכנסים ויוצאים ואפילו איתא בחנות לא מהני עומד בצד חצרו אלא היכא דמצי לשומרו ויכול לעכב שלא יטלוהו אחרים אבל הכא כיון דלא ידע דאיתי' שם ורבים מצוים שם לא קניא ליה חצרו"  

משמעות המושג דרכי שלום

מציאת קטן שייכת לקטן מפני דרכי שלום, ולכן אם אחד גזל אותה ממנו הקטן לא יכול להוציאה בדיינים[4].

אולם לדעת הרדב"ז[5] בית הדין מנדה את הגוזל מהקטן עד שיחזיר לו את הגזלה, ולפי שיטה זו ברור שהמורה חייבת להחזיר לקטן את האבידה.

זאת ועוד, הש"ך[6] סובר שמציאת קטן שהגיע לגיל הבנה (צרור וזורקו אגוז ונוטלו) שייכת לקטן מדאורייתא, וחלק על הרמ"א בעניין זה. ולפי שיטה זו ודאי שהמורה חייבת להשיב את מה שנטלה מהקטן.

 

מציאת הקטן שייכת לאביו

חז"ל תיקנו שמציאת הקטן שייכת לאביו[7]. יש לחקור, האם המציאה שייכת לאביו מיד או רק כאשר הקטן מביא אותה לידי האבא?

נחלקו בדבר ראשונים. לפי שיטת התוספות[8] והב"י כאשר יש לקטן אבא, אוטומטית האבדה שייכת לאבא ולכן מי שייקח מהקטן ייקח בעצם מהאבא, וזה אסור מדאורייתא, ויוצא בדיינים. לפי הגישה הזאת מה שאמרה הגמרא שמציאת קטן אינה יוצאת בדיינים היינו דווקא קטן שאין לו אבא, אבל קטן שיש לו אבא המציאה שייכת לאבא והגזלה היא ממנו. ולפי ראשונים אחרים מדובר על שני שלבים שונים שלא מתרחשים מיידית[9].

בשולי הדברים נעיר, שאין המקרה שלנו דומה למקרה שבו מורה החרים חפץ מטעמים חינוכיים מתלמיד כיוון שמעשי המורה במקרה שלנו לא נועד לשרת מטרה חינוכית.

מסקנה

אסור למורה לקחת מהקטן את האבדה, ובטח לא לומר לנהג שייתן את הכסף לצדקה.

לאחר שנטלה ממנו, עליה להשיב לו את הכסף, אמנם בית דין לא יכול להוציא את הכסף מידיה אך ברור שעליה לשלם מדיני שמים.

 

[1] אמנם נחלקו האחרונים האם גם בזמנינו אדם ממשמש בכיסו בכל שעה, ולכן הכסף שייך למוצא: דעת החזו"א ששייך גם בזה"ז, וכמדומני מובא בשם הגריש"א שכיום אין אדם ממשמש, ובכסף שנפל יש חשש של יאוש שלא מדעת.

[2] חושן משפט סימן רס סעי' ה.

[3] ס"ק יח.

[4] שולחן ערוך חושן משפט רע סעי' א.

[5] שו"ת הרדב"ז ח"א סימן תקג.

[6] סימן רמג,ו.

[7] ב"מ יב ע"א.

[8] בבא מציעא יב ע"א ד"ה אי אמרת.

[9] עיין חיים יואל בלוך, קובץ משפטי ארץ ג מעמ' 152 ואילך.