תמצית פסק הדין

בפני בית הדין ארץ חמדה-גזית הובאה תביעה להשבת ציוד לחימה שהושאל לישיבה.

התובעת הנה עמותה העוסקת בהפצה של ציוד לחימה אימון והדרכה של כיתות כוננות בישובי יו"ש. הנתבעת היא ישיבת הסדר המפעילה כיתת כוננות. התביעה היא על ציוד שלטענת התובעת הושאל לנתבעת ואינו מצוי ברשותם.

טענות התובע:

הנתבעת שלחה מכתב לתובעת ובו היא פירטה רשימת ציוד מבוקש. התובעת טוענת שכל הציוד בבקשת הנתבעת נמסר לנתבעת. כמו כן, היא טוענת שהציוד ניתן בהשאלה ולא במתנה. לראיה הם מביאים מכתב ובו רשימת ציוד (חלקית מאוד ביחס לתביעה) שעליה יש קבלת שמירה מפורשת והתחייבת להחזרת הציוד כאשר ידרש על ידי התובעת. על המכתב חתום מפקד כיתת הכוננות של הישיבה. סכום התביעה עומד על 67,524 ₪

טענות הנתבע:

הנתבעת טוענת שרק חלק מהציוד הושאל, והשאר ניתן לה במתנה על תנאי שישמש למטרות ביטחון. לגבי כמות הציוד, טוענת הנתבעת שאין ראיה שהיא קיבלה את כל הציוד שביקשה. מההיבט ההלכתי טוענת הנתבעת שטענת הנתבעת הן טענות שמא ולא טענת בריא.

נושאי הדיון

1.      האם הציוד ניתן בהשאלה או במתנה על תנאי?

בית הדין לא מכריעים בנושא זה באופן חד משמעי.

2.      מה כמות הציוד שניתנה?

לא הובאה ראיה מצד התובעת על הציוד שניתן לטענתה לנתבעת (למעט כמות קטנה).

3.      האם טענת התובע דין טענת ברי או שמא?

אם דינו של התובע כדין טענת בריא הרי הדין הוא כדין חמישים ידענא וחמישים ולא ידענא שמתוך שאינו יכול להשבע משלם.

אולם, בי"ד מכריע שאין טענת התובעת כדין טענת בריא משום שלא אמר בבי"ד שהוא זוכר את הכמויות שנתן. ראיה לכך מצויה בדברי הרא"ש, שרק כאשר הוא מדקדק לכתוב את הדבר בפנקסו בסמוך לארוע ניתן להשבע על כך, ואין אדם נאמן לומר שזוכר את עסקיו בעל פה.

"יראה שאדם שכותב בפנקסו כל דבריו בדקדוק, כדי שיהא זכור מהם, כי אי אפשר לאדם לזכור כל עסקיו על פה, ויוכל לישבע על זה" (שו"ת הרא"ש כלל קג סימן ב)

4.      האם יש לחייב מכח הפשרה?

קיים חיוב לצאת ידי שמים כאשר יש מימד של רשלנות או פשיעה בהתנהלות הנתבע (חו"מ סימן עו בתחילתו). פשיעת הנתבע נדונה גם על רקע התנהלות התובע, כדברי הסמ"ע:

"ואין הלוה מדקדק כשרואה שהמלוה עצמו אינו מדקדק" (חו"מ סי' עו, ס"ק ה).

התובע לא דקדק בהחתמה על ציוד שנתן, והתנהלות זו היא הגורם הראשון לכל ההתדיינות בבית הדין.

בית הדין לא רואה מקום לכפות תשלום לצאת ידי שמים כפשרה לאור העובדה שחיוב לצאת ידי שמים מסופק.

החלטה

בי"ד מכריע שהנתבעת תשלם סכום של 600 ₪ עבור הציוד המועט שאינו ברשותה ועבור השתתפות באגרת בי"ד.