ביום שבו המכוניות העצמאיות ייעשו חלק בלתי נפרד מחיינו, אין ספק שרבים ישאלו מדוע אין להשתמש בהן בשבת? מבחינה טכנית ניתן יהיה להתאים אותן לשימוש שאינו דורש מהנוסע לעשות כל פעולה בשבת עצמה, בדומה למעלית שבת: הנסיעות הצפויות יתוכנתו מראש וחיוויי פתיחת הדלת יבוטלו. לשם הסרת החשש שמא הנוסע יעשה פעולות אסורות בזמן הנסיעה, יתוכנת הרכב כך שכל לחצני ההפעלה ינוטרלו לחלוטין. לשם הסרת החשש מאיסור טלטול ברשות הרבים של חפצים מהרכב לרשות הרבים, או יציאה של הרכב עצמו על נוסעיו מחוץ לתחום, תינתן הוראה לרכב שלא לצאת מחוץ לעירוב ומחוץ לתחום.
על השאלה הזו ניתן לענות בשני אופנים: האחד, לבחון את ההשפעה האפשרית על שמירת השבת אם יותר באופן גורף לנסוע בשבת באמצעות רכב עצמאי, והשני לבחון את האיסורים הכרוכים בכל זאת בהפעלתו של רכב זה בשבת.
לדעת הרמב"ן[1] מאחורי הציווי לשמירת השבת עומדת הדרישה להקנות לשבת נופך ייחודי בו האדם מניח בצד את כל עיסוקי החולין של היום-יום וממלא את היום בתוכן רוחני. מכאן עולה, ששמירת השבת אינה מתמצה בהימנעות מביצוע ל"ט המלאכות שאסרה התורה, אלא יש להימנע מכל דבר שיביא לכך שהשבת תחווה כיום חול. רעיון זה מתמצה בקריאת התורה להפוך את השבת ליום "שבתון", והוא פורט על ידי הנביאים אשר אסרו על האדם לעסוק בצורכי חול במהלך השבת: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי... וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר"[2]. הנביאים אף התרעמו על המסחר בשבת[3], וזאת גם אם אינו כרוך בביצוע אחת מל"ט מלאכות. חז"ל המשיכו וביססו רעיון זה באמצעות איסור "מוקצה" ואיסורי דרבנן נוספים[4]. "חילול שבת" כשמו כן הוא, הפיכת השבת לחול. אדם שהפך את השבת ליום חול חילל שבת גם אם לא עשה שום מלאכה אסורה מן התורה.
על יסוד דברים אלה, הגביל הרב משה פיינשטיין את האפשרות להסתמך על אוטומציה בשבת[5]. אף שדעתו לא התקבלה במלואה, כל הפוסקים אסרו את השימוש באמצעי הסעת המונים בשבת בשל שיקול זה[6], אף לצורכי הגעה לתפילה או לסעודת שבת. על יסוד זה שולל הרב יעקב אריאל על הסף את האפשרות להשתמש ברכב עצמאי בשבת[7].
בנוסף לשיקול העקרוני, השימוש ברכב העצמאי בשבת כרוך בשורה של איסורי דרבנן. החל מאיסור להפעיל מכשיר מכני בערב שבת אשר פעולתו נמשכת בשבת אם דבר פעולתו עשוי להיות ניכר לרבים[8], וכלה באיסור שהטילו אחרוני הדורות האחרונים על שימוש באופניים בשבת[9] אשר התקבל על כל שומרי השבת[10].
על כל פנים, האיסור בשימוש ברכב עצמאי, קל יותר מהאיסור הכרוך בנהיגה ברכב רגיל, שכן הפעולות האסורות הכרוכות בהפעלתו מצומצם יותר. לכן השימוש בו, אפילו ללא התאמות מיוחדות, עדיף על פני שימוש ברכב רגיל לצורכי פיקוח נפש[11]. אחר שיעשו בו ההתאמות הנדרשות והפעלתו לא תדרוש כל פעולה מצידו של הנוסע, הוא יוכל לשמש גם לצורך טיפול בחולים שאין בהם סכנה[12], וכן אנשי רפואה וביטחון שיוכלו להיעזר בו לצורך הגעה למשמרתם או השיבה ממנה לביתם, במקום להסתייע בנהג שאינו יהודי.
[1] רמב"ן ויקרא כג, כד; דרשה לראש השנה, "אבל הענין..."; וראו ריטב"א ראש השנה לב ע"ב, ד"ה וברם, שמבאר כי עיקרון זה הוביל את חכמים לבטל את חובת תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת.
[2] ישעיהו נח, יג.
[3] נחמיה יג, טז; ירמיהו יז, כד.
[4] ראו ביצה כה ע"ב: "אין הסומא יוצא במקלו, ולא הרועה בתרמילו" וברש"י שם: "דהוי דרך חול, ואיכא זלותא דיום טוב". כלומר למרות שאין בדבר איסור הוצאה מרשות לרשות, עצם התנהלות האדם באופן בו הוא רגיל להתנהל בימות החול נאסרה.
[5] בשו"ת אגרות משה או"ח ד, ס.
[6] ראו: שו"ת חתם סופר ו, צז בסופו; שו"ת אגרות משה או"ח ג, צו.
[8] שבת יח ע"א; רמ"א או"ח רנב, ה; אף שהשו"ע, שם, מקל, כתבו הפוסקים שאם הפעולה ניכרת בפרהסיה הדבר אסור לכולם, שו"ת יביע אומר, ב, או"ח כ, יב; שו"ת אור לציון ב, הערות טז, י.
[9] ראו שו"ת ישכיל עבדי ג, או"ח, יט, ד; שו"ת ציץ אליעזר ז, ל, א; שמירת שבת כהלכתה טז, יח.
[10] בשו"ת רב פעלים א, או"ח, כה, התיר, אך כבר בדורו לא נהגו כמותו, כף החיים או"ח תד, א.
[11] על פי רמ"א או"ח שכח, יב.
[12] השולחן ערוך או"ח שכח, יז, אוסר עשיית איסורי דרבנן הכרוכים במעשה בידיים עבור חולה שאין בו סכנה אך מתיר איסורי דרבנן אם אינם כרוכים בעשיית מעשה. הואיל והנסיעה כשלעצמה (כשאינו עושה את השבת חול) אינה דורשת כל עשיית מעשה יש להתירה לצורך חולה.