אם כל הנהגים ומשתמשי הדרך היו שומרים על חוקי התנועה: מקפידים על נתיב הנסיעה, נותנים זכות קדימה לפי החוק ולא מסיטים את המבט מהכביש ולו לרגע אחד, כמעט כל התאונות היו נמנעות[1]. על רקע זה יש לצפות שכאשר כל כלי הרכב יהיו עצמאיים מספר התאונות יהיה נמוך מאוד.
אולם, כל עוד אין זה המצב, הנחת המוצא בתכנות רכב עצמאי היא שנהגים אנושיים או הולכי רגל משתמשים בכביש, וחלקם אינם שומרים על חוקי התנועה. הרכב העצמאי אמור להיות מתוכנת באופן שיגיב באופן הראוי גם כאשר ילד קופץ לכביש, משאית חוצה את הצומת שלפניו באור אדום, או רכב המגיע מהכיוון הנגדי יוצא מולו לעקיפה בלתי זהירה. בהינתן שכך, תגובת הרכב העצמאי צריכה להיות כזו שתמנע את התאונה למרות הכול.
כיצד יש לתכנת את הרכב העצמאי אם התאונה עומדת להתרחש בגין התנהגות בלתי זהירה של אחד ממשתמשי הדרך ויש להחליט מראש מי ייפגע?
במקרה כזה יש לתת עדיפות להצלת חייו של שומר החוק, משתי סיבות. הסיבה האחת, היא שאדם שנהג בחוסר אחריות נושא באחריות לתוצאות מעשיו, ואין סיבה שאדם אחר יישא באחריות למעשים מסוכנים שעשה[2]. אמנם יש לסייג זאת רק לבוגר המסוגל להיות אחראי למעשיו שנהג באופן מסוכן מתוך בחירה. אולם אם מדובר בילד קטן שהתפרץ לכביש, אין להטיל עליו אחריות למעשיו, ויש למנוע את ההתנגשות על פי סדרי העדיפויות הרגילים.
הסיבה השנייה לכך שיש לתת עדיפות לחייו של שומר החוק היא, שההלכה קובעת שכאשר אדם מסכן במעשיו את חברו מותר אפילו להורגו, אם בכך יוסר האיום. ההיתר לפגוע במי שמסכן אחרים אינו קשור לשאלת האשמה אלא לתוצאת התנהגותו. מבחינה זו לא יהיה הבדל בין מבוגר לילד או בין בריא בנפשו ללוקה בנפשו[3].
לאור זאת, יש לתכנת את המערכת כך שכאשר היא מזהה שאחד ממשתמשי הדרך התנהג באופן המסכן את יתר המשתמשים בה, יש לעשות ככל הניתן על מנת למנוע פגיעה בו, אך אין לעשות זאת במחיר סיכון של אחרים, ובכלל זה נוסעי הרכב או משתמשי הדרך האחרים.
[1] על פי נתוני אגף התנועה של משטרת ישראל (שנתון סטטיסטי של משטרת ישראל 2015, אתר משטרת ישראל, עמ' 66) פחות מ-1% מתאונות הדרכים הקטלניות נגרמו בשל גורמים מכניים ברכב או אי תקינות הדרך.
[2] ראו ב"ח יו"ד, קנז; שו"ת הב"ח ישנות, מג, שהסביר את ההיתר לקהל הנמצא תחת איום למסור פושע לידי גויים, גם אם אלו עלולים להרוג אותו, "מאחר דאיהו גרם לנפשיה על ידי מעשיו אין אנו נתפסין עליו". כלומר במקום שמעשיו של האדם הם שגרמו לו מותר לגרום למיתתו אם הדבר יוביל להצלת אחרים, וקל וחומר שאין לתת עדיפות לחייו על פני חיי אחרים.
[3] ראו סנהדרין עב ע"ב; רמב"ם רוצח א, ו; ט, שעובּר המסכן את אמו נחשב כרודף. כן ראו בבא קמא קיז ע"ב שחמור הגורם לטביעת סירה נחשב לרודף, לשניהם כמובן אין בחירה ואין כוונה לגרום לסכנת חיי אחרים ואף על פי כן הם מוגדרים מבחינה הלכתית כרודף. אמנם בהקשרים אחרים להתנהגותו הפלילית של האדם עשויה להיות השפעה עקיפה על הגדרתו כמסכן אחרים ראו: רמ"א חו"מ תכה, א; בית הלל יו"ד קנז, ד; אור שמח יסודי התורה ה, ה.