אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ט: הרכב העצמאי (האוטונומי)
ט.ה. הצלת יחיד או רבים

כאשר המכונית העצמאית נקלעת למצב בו היא עלולה לפגוע במספר אנשים, ברור לכול שעל המתכנת לצמצם את מספר הנפגעים עד למינימום. לדוגמה, כאשר יש מספר אנשים על הכביש ואם הרכב ימשיך בנסיעתו הוא יפגע בכולם, יש לתכנת את הרכב כך שיסטה הצידה ויצמצם את הפגיעה למספר הקטן ביותר של אנשים.

עם כל החשיבות שמייחסת התורה לחייו של אדם יחיד, קטן כגדול^[1], כאשר הדילמה היא אם להציל את חייו של אדם יחיד או את חייהם של כמה אנשים, כתבו הפוסקים שהצלת כמה אנשים עדיפה על פני הצלתו של אדם יחיד^[2]. יש אף שהתירו ליחיד למסור את נפשו לשם הצלת הרבים, גם אם אין לחייבו בכך[3].

יחד עם זאת, דילמה קשה יותר מתעוררת כאשר הצלת הרבים מותנית בפגיעה ביחיד שאיננו מעורב. כגון, במקרה בו יש מספר אנשים על הכביש וכדי להציל אותם יש לסטות מהדרך אל מדרכה עליה נמצא אדם אחד שכרגע איננו נמצא כלל בסכנה. כדי לנתח ולהכריע בדילמה זו נתחיל מדיון בדילמה דומה בנוגע לנהג אנושי.

כאמור לעיל, אם האויב דורש הסגרה של אדם אחד, ולא, הוא יהרוג את כולם, כולל את אותו אדם – אין להסגיר את היחיד^[4]. כלומר, מצד ערך החיים אכן חיי הרבים עדיפים על חיי היחיד, ולכן הצלתם קודמת להצלת היחיד. אולם כאשר מדובר בהפסקת חיים, אין איסור רציחת היחיד נדחה מפני הצלת הרבים, כיוון שכשם ש"אין דוחין נפש מפני נפש"[5], כך "אין דוחין נפש אחת מפני נפשות הרבה"^[6].

על רקע זה פוסקים דנו במצבים דומים לזה שהעלינו – שהצלת הרבים תגרום בעליל להריגתו של היחיד. לדעת החזון איש^[7], היות שתכלית פעולה זו הצלה, אין לראות בה פעולת הריגה אלא פעולת הצלה שאובדן חיים מצער בצידה. משום כך היא מותרת ואף רצויה.

לעומתו, הרב אליעזר וולדינברג ופוסקים נוספים^[8] סברו שכל פעולה שתוצאתה מוות של אדם, מוגדרת כפעולת הריגה ואסורה, גם אם מטרתה הצלת הרבים[9]. לשיטתם, אם נהג אנושי נקלע לסיטואציה בה הוא עלול לפגוע בכמה אנשים, עליו לפעול כך שייפגעו כמה שפחות אנשים, ומותר לו אף לעשות פעולה שתגרום להתהפכותו ואולי אף למותו. אולם בכל מקרה אסור לו לסטות ולפגוע באדם שאינו מעורב בתאונה. נראה כי לדעתם הגדרת המעשה כרציחה אינה לפי הכוונה של העושה להציל חיים אלא לפי התוצאה - ההריגה.

כל זאת בנוגע לנהג אנושי, אבל כאשר מדובר על רכב עצמאי הדעת נותנת שגם הפוסקים החולקים על החזון איש, יסכימו כי מתכנת הכותב את ההוראות לרכב עוד קודם ייצורו, אינו נחשב כמי שעושה פעולת הריגה, שכן מטרתו לצמצם את מספר הנפגעים. לפיכך, עליו להורות למכונית לנקוט בכל פעולה אשר תצמצם את מספר הנפגעים ככל שניתן, גם במחיר פגיעה בחיי הנוסע ברכב העצמאי[10], ואפילו במחיר פגיעה בחיי משתמש דרך בלתי מעורב^[11].

לכך יש להוסיף שבשלב התכנות, טרם התרחשותו של אירוע התאונה, כל האוכלוסייה נתפסת כמקשה אחת. לכן, השאלה אינה את מי להקריב כדי להציל אחרים, אלא כיצד לתכנת את הרכב באופן שיצמצם את הפגיעה בכלל האוכלוסייה, ולכן הדבר מותר. זאת ועוד, אם נניח כי האחריות על תכנות רכב עצמאי אינה דומה לאחריות על מעשה אדם, אלא כאחריות על מכונה שיש לה תכונות מסוימות, בוודאי שיש להעדיף את חיי הרבים על חיי היחיד, מכיוון שברור שהמאפיין המוסרי ביותר שניתן להקנות למכונה הוא הצלת חיים רבים ככל הניתן^[12].