בהלכה ניתן למצוא שני עקרונות יסוד המתווים את הדרך לאופן ההתנהלות במקרים בהם האדם נדרש להחליט מי לחיים ומי למוות. הראשון, שאין לאדם זכות להחליט להרוג אדם אחד כדי להציל אדם אחר. על פי עיקרון זה אסור לאדם להרוג את חברו על מנת להציל את עצמו[1] ואפילו לא כדי להציל אנשים רבים[2]. כמו כן, הוא אינו חייב למסור את נפשו באמצעות מעשה על מנת להציל אדם אחר[3].
העיקרון השני, הוא ההבחנה בין מעשה לבין מחדל, העשויה לבוא לידי ביטוי במקרים שונים. כך למשל, כאשר מאיימים על יהודי שיהרוג יהודי אחר או שיהרגו אותו – עליו לבחור במחדל ולהיהרג[4]. לעומת זאת כאשר רוצח מאיים לרצוח יהודי אחד, אם זה לא יפסיק להיאבק על מנת למנוע ממנו לרצוח יהודי אחר, הוא אינו חייב למסור את נפשו, אלא רשאי לבחור במחדל ולחדול ממאבקו[5]. כך, מותר לאדם להציל את עצמו, גם אם כתוצאה מכך יימנע ממנו לעשות פעולה להצלת חברו[6].
מעקרונות אלה עולה שההלכה לא מתמקדת בתוצאה אלא בתהליך, ולכן יהיו מקרים בהם ההלכה אף תעדיף הצלה של יחיד על פני הצלה של רבים.
ייתכן שהחשיבות שמקנה ההלכה למעשה על פני התוצאה נובעת מהאמונה שהאדם אינו יכול להיות אחראי לגמרי על התוצאות אלא רק על מעשיו. כל שהוא נדרש הוא לבחור בטוב ולהימנע מהרע ובכך הוא אחראי הבלעדי על מעשיו. בעוד הקב"ה הוא המשגיח על עולמו ודן אותו לחיים או למוות והוא האחראי הבלעדי על התוצאה.
כאשר מדובר בנהג שנוהג ברכב ומחזיק את ההגה בידיו, לחיצה על דוושת המאיץ או הבלם והסטת ההגה הן כולן בגדר מעשה. לעומת זאת השארת הרגל במקומה על דוושת המאיץ והחזקת ההגה ללא שינוי הן בגדר מחדל.
על פי זה, כאשר נהג עומד להתנגש בקיר וחלילה להיהרג הוא אינו רשאי להסיט את ההגה ואת הרכב כדי להציל את עצמו אם הדבר כרוך בהריגת אדם אחר. כמו כן, כאשר רכב עומד לפגוע בקבוצה של אנשים, אסור להסיט את ההגה כדי להציל אותם, אם המחיר הוא הריגת אדם אחר.
העדפת מחדל על פני מעשה רלוונטית כאשר יש הכרח לבחור במי לפגוע. אולם כאשר מדובר על תכנות רכב עצמאי ההבחנה בין מעשה לבין מחדל קשה הרבה יותר. זאת משום שההחלטה האם לפעול או לחדול, מתקבלת על ידי מתכנת הכותב את שורת הקוד, וכל שורת פקודה, תהיה אשר תהיה, היא הוראה אקטיבית לרכב, ולפיכך יש לראות בשתי האפשרויות כפעולה ולא כמחדל[7].
לצד זה, היות שמטרת המתכנת מלכתחילה אינה הריגה כמובן, אלא צמצום הפגיעה למינימום ההכרחי, מסתבר שאין לראות באף אחת מהאפשרויות פעולת הריגה אלא פעולת הצלה[8], שאובדן חיים מצער בצידה. לכך יש להוסיף שהפקודות לרכב העצמאי נכתבות עוד בטרם נוצרה הסכנה, וכל כוונתן להצלה, כאמור[9].
מכאן, שהעקרון ההלכתי המעדיף מעשה על פני מחדל, אינו חל על המתכנת של רכב עצמאי והוא אינו מחויב להעדיף את המחדל על פני המעשה. לכן יש לתכנת על פי עקרונות אחרים שנציג בהמשך, וכאשר כל האפשרויות שקולות, המתכנת יכול לבחור בכל אחת מהן באופן מקרי[10].
[1] עיקרון זה עולה ממספר מקורות העוסקים בדילמות דומות אשר המשותף לכולן הוא שבכולן האדם אינו יכול להציל את חייו באמצעות פגיעה בחייו של אדם אחר: משנה אהלות ז, ו: "אין דוחין נפש מפני נפש"; תוספתא תרומות ז, כ: "יהרגו כולן ואל ימסרו להן נפש אחת מישראל"; סנהדרין עד ע"א: "לקטלוך ולא תיקטול. מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי" (תרגום: יהרגוך ולא תהרוג, מי יאמר שדמך אדום יותר שמא דמו אדום יותר).
[2] תוספתא תרומות ז, כ; ירושלמי תרומות ח, ד: "יהרגו כולן ואל ימסרו להן נפש אחת מישראל".
[3] תוספות פסחים כה ע"ב, ד"ה אף; ר"ן, שם, ד"ה והביאו ראיה; תוספות סנהדרין עד ע"ב, ד"ה והא אסתר: "אינו חייב למסור עצמו כדי להציל חבירו".
[4] סנהדרין עד ע"א.
[5] תוספות פסחים כה ע"ב, ד"ה אף; ר"ן, שם, ד"ה והביאו ראיה; תוספות סנהדרין עד ע"ב, ד"ה והא אסתר: "אינו חייב למסור עצמו כדי להציל חבירו".
[6] בבא מציעא סב ע"א: "חייך קודמים לחיי חבירך".
[7] העובדה שבשורת הקוד אחת האפשרויות להתניה (if) הוגדרה כפעולה (then) והאחרת כברירת מחדל (else) אינה מגדירה את האחרונה כהימנעות מעשייה, ולו בשל העובדה שאת אותה שורה ניתן לכתוב גם להפך. כמו כן אין זה סביר להגדיר כהימנעות מפעולה פקודה המורה לרכב להמשיך בנתיב נסיעתו, אפילו בלי פעולה של המנוע. פקודה זו עומדת כאופציה בפני המתכנת, לא פחות מהפקודה שתורה לרכב לסטות מנתיב נסיעתו. על הרכב לקבל הוראה כיצד עליו לפעול, כך או כך, וממילא יש להגדיר את שתי הפקודות כפעולה הנעשית על ידי המתכנת. ראו הרב איתן קופיאצקי, "הלכות מכוניות אוטונומיות", המעין 223, עמ' 41.
[8] ראו חזון איש סנהדרין, כה, הסבור שפעולה הגורמת להריגה מותרת אם מטרתה הצלה של רבים. אמנם בשו"ת ציץ אליעזר, טו, ע; הרב שאול ישראלי, חוות בנימין, יח; מנחת אשר, פסחים כח, חלקו על החזון איש, וטענו כי כל פעולה הגורמת להריגה אסורה גם אם מטרתה הצלת הרבים.
[9] החולקים על החזון איש שהובאו בהערה לעיל אינם מוכנים לקבל את דעתו שכן בשעה בה האדם נוקט בפעולת ההצלה הוא הורג בידיים אדם אחר, אולם בשעה בה המתכנת כותב את התוכנה עבור הרכב הוא לא מבצע כל פעולה של הריגה אלא רק מבכר בין פעולות הצלה עתידיות, הרב מואיז נבון, "אתיקת רכבים אוטונומיים", אתר divreinavon. שעור בעל פה. וראו הרב משה גרינהוט, "'בעיית הקרונית' ברכב אוטומטי", תחומין מג, עמ' 427 המעלה סברה לפיה שתי האפשרויות יוגדרו כהימנעות מפעולה. למעשה התוצאה ההלכתית זהה.
[10] באופן מעשי נראה כי כל עוד רכבים עצמאיים פועלים לצד רכבים רגילים, היות והסטיה היא פעולה בלתי צפויה, היא עשויה לגרום לנהגים אחרים להגיב באופן שיגרום לתאונות נוספות ויש להמנע ממנה.