אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ט: הרכב העצמאי (האוטונומי)
ט.ד. פעולה ומחדל (הימנעות) של נהג אנושי וברכב עצמאי

בהלכה ניתן למצוא שני עקרונות יסוד המתווים את הדרך לאופן ההתנהלות במקרים בהם האדם נדרש להחליט מי לחיים ומי למוות. הראשון, שאין לאדם זכות להחליט להרוג אדם אחד כדי להציל אדם אחר. על פי עיקרון זה אסור לאדם להרוג את חברו על מנת להציל את עצמו[1] ואפילו לא כדי להציל אנשים רבים[2]. כמו כן, הוא אינו חייב למסור את נפשו באמצעות מעשה על מנת להציל אדם אחר[3].

העיקרון השני, הוא ההבחנה בין מעשה לבין מחדל, העשויה לבוא לידי ביטוי במקרים שונים. כך למשל, כאשר מאיימים על יהודי שיהרוג יהודי אחר או שיהרגו אותו – עליו לבחור במחדל ולהיהרג[4]. לעומת זאת כאשר רוצח מאיים לרצוח יהודי אחד, אם זה לא יפסיק להיאבק על מנת למנוע ממנו לרצוח יהודי אחר, הוא אינו חייב למסור את נפשו, אלא רשאי לבחור במחדל ולחדול ממאבקו[5]. כך, מותר לאדם להציל את עצמו, גם אם כתוצאה מכך יימנע ממנו לעשות פעולה להצלת חברו[6].

מעקרונות אלה עולה שההלכה לא מתמקדת בתוצאה אלא בתהליך, ולכן יהיו מקרים בהם ההלכה אף תעדיף הצלה של יחיד על פני הצלה של רבים.

ייתכן שהחשיבות שמקנה ההלכה למעשה על פני התוצאה נובעת מהאמונה שהאדם אינו יכול להיות אחראי לגמרי על התוצאות אלא רק על מעשיו. כל שהוא נדרש הוא לבחור בטוב ולהימנע מהרע ובכך הוא אחראי הבלעדי על מעשיו. בעוד הקב"ה הוא המשגיח על עולמו ודן אותו לחיים או למוות והוא האחראי הבלעדי על התוצאה.

כאשר מדובר בנהג שנוהג ברכב ומחזיק את ההגה בידיו, לחיצה על דוושת המאיץ או הבלם והסטת ההגה הן כולן בגדר מעשה. לעומת זאת השארת הרגל במקומה על דוושת המאיץ והחזקת ההגה ללא שינוי הן בגדר מחדל.

על פי זה, כאשר נהג עומד להתנגש בקיר וחלילה להיהרג הוא אינו רשאי להסיט את ההגה ואת הרכב כדי להציל את עצמו אם הדבר כרוך בהריגת אדם אחר. כמו כן, כאשר רכב עומד לפגוע בקבוצה של אנשים, אסור להסיט את ההגה כדי להציל אותם, אם המחיר הוא הריגת אדם אחר.

העדפת מחדל על פני מעשה רלוונטית כאשר יש הכרח לבחור במי לפגוע. אולם כאשר מדובר על תכנות רכב עצמאי ההבחנה בין מעשה לבין מחדל קשה הרבה יותר. זאת משום שההחלטה האם לפעול או לחדול, מתקבלת על ידי מתכנת הכותב את שורת הקוד, וכל שורת פקודה, תהיה אשר תהיה, היא הוראה אקטיבית לרכב, ולפיכך יש לראות בשתי האפשרויות כפעולה ולא כמחדל[7].

לצד זה, היות שמטרת המתכנת מלכתחילה אינה הריגה כמובן, אלא צמצום הפגיעה למינימום ההכרחי, מסתבר שאין לראות באף אחת מהאפשרויות פעולת הריגה אלא פעולת הצלה[8], שאובדן חיים מצער בצידה. לכך יש להוסיף שהפקודות לרכב העצמאי נכתבות עוד בטרם נוצרה הסכנה, וכל כוונתן להצלה, כאמור[9].

מכאן, שהעקרון ההלכתי המעדיף מעשה על פני מחדל, אינו חל על המתכנת של רכב עצמאי והוא אינו מחויב להעדיף את המחדל על פני המעשה. לכן יש לתכנת על פי עקרונות אחרים שנציג בהמשך, וכאשר כל האפשרויות שקולות, המתכנת יכול לבחור בכל אחת מהן באופן מקרי[10].