אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ט: הרכב העצמאי (האוטונומי)
ט.ז. עדיפות חיי הנוסע ברכב העצמאי

הבדל עקרוני נוסף בין תגובת נהג בן אנוש בעת תאונה לבין מתכנת הרכב העצמאי שמכניס פקודות הפעלה מראש, הוא שהמתכנת אינו מחויב לחיי הנוסע ברכב העצמאי יותר ממה שהוא מחויב כלפי חיי שאר משתמשי הדרך^[1]. אמנם ייתכן שהנהג רכש את הרכב מתוך ציפייה שהרכב יגן על חייו במקרה של תאונה. ציפייה זו מצדיקה את אבזור הרכב באמצעי בטיחות טובים, אולם, היא אינה מצדיקה תכנות של הרכב באופן בו תינתן עדיפות באופן גורף לחיי הנוסע ברכב. לכן, אם כדי להציל את הנוסע ברכב יש לפגוע במשתמש דרך אחר, אשר חייו לא היו בסכנה אלמלא פעולה זו, יש לתכנת את הרכב כך ש"יבחר" במחדל[2].

לדוגמה: ארגז כבד נופל ממשאית הנוסעת לפני רכב עצמאי, והתנגשות בו תגרום לתאונה קטלנית ליושבי הרכב. מחיר התחמקות ממנו יהיה פגיעה בהולך רגל שהולך לתומו על המדרכה הסמוכה. בדוגמה זו הסכנה מאיימת אך ורק על הנוסע ברכב, ולכן אסור למתכנת לתכנת את הרכב כך שיציל את חייו של הנוסע ברכב במחיר קיפוח חייו של הולך הרגל.

עם זאת, אם חיי משתמש הדרך היו ממילא בסכנה לצד הסכנה לחיי הנוסע ברכב, מותר לתכנת את הרכב באופן כזה שחיי הנוסע יינצלו ולא חיי משתמשי הדרך האחרים[3].

לדוגמה: בשל בור בכביש נהג אופנוע החליק עם אופנועו לפני רכב, והדרך היחידה למנוע את דריסתו היא סטייה של הרכב שתגרום להתהפכותו. במקרה כזה, המתכנת רשאי להורות לרכב שלא לסטות מנתיבו, אף שבכך ייחרץ גורלו של רוכב האופנוע, כיוון שאין חובה להקריב את חיי הנוסע כדי להציל את רוכב האופנוע.

כמובן אם הסיכון להתהפכות הרכב ופגיעה בנוהג בו כתוצאה מכך, נמוך באופן משמעותי מדריסת רוכב האופנוע, על המתכנת לתכנת את הרכב להגיב כך שתתרחש האפשרות הפחות מסוכנת, שהיא התהפכות הרכב על יושביו והצלת רוכב האופנוע.