מי שחתם על צוואה תוך כדי שהוא מיושב בדעתו - הצוואה תקפה. גם אם נעשתה רק בנוכחות חלק מהיורשים. אם אח"כ חתם על צוואה אחרת - הצוואה הראשונה בטלה, ואין לה תוקף.

אין חשש בעריכת צוואה בגיל צעיר

עד פסול רשאי להעיד בפני בית דין ופעמים יקבלו את דבריו, ואם הוא נאמן על הצדדים כשני עדים כשרים, יש עליו מצווה להעיד.

מה דין נאמן צוואה שהתרשל ומנע רווח, ושאר היורשים מפחדים ממנו? רק בית דין יכול להכריע בשאלה זאת. אולם, ככלל הסכמה של היורשים לנאמנות מכוח פחד מוגדר בפשטות כ"אנוס דנפשיה" שאינו מפגיע את סמכות הנאמן. נחלקו הפוסקים האם ניתן לתבוע נאמן שהתרשל על נזקים של מניעת רווח, ותנאי בעל פה שמבטל צוואה ולא נכתב בטל.

בצוואה הלכתית מקובל להוסיף נוסח המאפשר שינוי הצוואה בעתיד. לגבי ההבטחה - אם מדובר על מתנה מועטת אסור לחזור ממנה, אך אם מדובר על מתנה גדולה מותר לחזור ממנה, אך מצד מידת חסידות אין לחזור, ויש מקרים שאף מחייבים לקיים את ההבטחה.

לפי ההלכה לא ניתן לצוות לתת מתנה אחרי המוות, וצוואה הלכתית היא צוואה שבה המתנה ניתנת מחיים. לכן במקרה בו יש צוואה חוקית שהיא נתינת מתנה לאחר המוות, צריך להוציא צו ירושה בבית דין ושם יעשו קניין על הצוואה. אם הדבר לא אפשרי, ניתן להשתמש ברכוש אף ללא קניין, אך על הקרקעות שהתקבלו בירושה חייבים לעשות קניין.

לפי התורה לא ניתן להוריש רכוש שלא על פי סדר הנחלות הרגיל. אולם ניתן לתת מתנה מחיים בצורות מסויימות וזו צוואה הלכתית. אמנם ניתן להשתמש בצוואה אזרחית כנספח לצוואה הלכתית או להיפך ובתנאי שאין סתירה ביניהם. בכל הצוואות אין צורך בעדים אולם עדים עשויים למנוע ערעורים שאחד הצדדים עלול לערער על הצוואה ביום מין הימים.

שטר צוואה הלכתית הוא שטר מתנה. מתנה אינה צריכה עדים.