התחייבות לתשלום עבור החלפת שמירה – האם די בכוונה ובהגעה לעמדה?

התחייבות לתשלום עבור החלפת שמירה – האם די בכוונה ובהגעה לעמדה?

שאלה
אהרון החייל במוצב הציע שמי שיחליף אותו בעמדה יקבל חמישים שקל, דוד החבר הסכים, והלך לעמדה בכוונה להחליף אותו, כשהגיע דוד לעמדה ראה את איתי השומר שאותו אמור להחליף, איתי אמר לו שהוא נשאר בעמדה בכל מקרה ואין צורך להחליף אותו, לאחר כמה שעות בא דוד לבקש את החמישים שקלים, אהרון לא מוכן לשלם לו מכיון שבסוף לא הוא שמר, דוד מיצדו אמר שכבר הלך לעמדה לבש ווסט והביע מוכנות לשמור ''ועשה את שלו'', לכן אף שלא שמר בפועל מגיע לו התשלום על השמירה, מי צודק?

תשובה

אהרון שכר את דוד לבצע עבורו עבודה, ומשהלך דוד למקום העבודה, אהרון אינו יכול "לפטר" אותו ללא הצדקה הלכתית. כך פוסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן שלג סעי' א): "השוכר את הפועלים .... הלכו החמרים ולא מצאו תבואה; פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה; או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים, אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום, ומה בידו לעשות; ואם לא ביקר, נותן להם שכרן כפועל בטל, שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן, ועושה מלאכה לבטל".

כלומר, האחריות לבדוק אם יש צורך בעבודה מוטלת על המעסיק. אם לא עשה זאת – עליו לשלם שכר חלקי ("פועל בטל"). הפוסקים כתבו ששכר של פועל בטל יכול להיות בין חצי מהשכר עד שני שליש.

במקרה זה, לא מדובר באונס (דיני הפסקת עבודה בשל שינוי בנסיבות שלא היו יכולים להיות ידועים למעסיק מפורטים בחו"מ של"ד, א-ב), שכן אהרון היה יכול לברר בקלות אם יש צורך בהחלפה, למשל באמצעות שיחת טלפון לאיתי. מאחר שהוא לא בדק זאת, הוא מחויב בתשלום חלקי.

מסקנה:
אהרון מחויב לשלם לדוד בין חצי לשני שליש מהשכר שסוכם, ועליהם להגיע לפשרה על הסכום המדויק.