איחור בתשלומי שכר ופנסיה – האם מותר ומהי אחריותה של העובדת למעשי הבוס?

שאלה:
שלום לרב, אני עובדת כחשבת שכר ומנהלת חשבונות אצל מעסיק יהודי. להלן מספר שאלות:

א.      שכיר שהוא גוי, עובד כמו שאר העובדים היהודים, חודש שלם ושעות כפי שנקבע. כידוע, את המשכורות יש לשלם על פי חוק מדינה עד ה 9 לכל חודש לועזי. המעסיק (יהודי), ביקש לדחות את תשלום המשכורת שלו במספר ימים עד שיקבל כסף לעסק. לאחר מספר ימים אכן שילם אבל עדיין השאלה אם דחיית תשלום המשכורת היא דבר תקין גם אם בהסכמת העובד לאותו חודש? אציין כי זה כבר חודש שני ברצף וגם היו עוד מקרים כאלה בעבר.

האם הלנת שכר חלה גם על עובדים גויים?

ב.      כידוע בחוק חלה חובה על המעסיק לשלם כספי פנסיה לקופות הגמל של העובדים בכל חודש עד ה 15 לכל חודש לועזי. כבר כמה חודשים שהמעסיק דוחה את תשלומי הפנסיה של העובדים ומעבירם רק אחרי ה 25 לחודש לועזי. כלומר עשרה ימים אחרי. האם הדבר תקין? זה מצב שחוזר על עצמו כבר כמה וכמה חודשים. הרי מבחינת העובד זאת זכות בסיסית כשהוא עובד במקום עבודה ובמצב זה, המעסיק לא מעביר כספי פנסיה בזמן. לא רק שמבחינת המעסיק אח"כ הוא צריך לשלם קנס על האיחור, גם העובד לא מקבל את התנאים שלו בזמן.

 אשמח לדעת מה ההלכה אומרת לגבי מצבים אלו ומה הדין לגביי, שאני מבצעת את ההוראות שלו בפועל (העברות בבנק, תשלומי לקרנות פנסיה וכו') ובעצם סוג של משתפת איתו פעולה בעניין. אני חושבת שההתנהלות הזאת פסולה ולא מתאים לי להיות צד בזה.

תשובה:

שלום וברכה .

א) איסור בל תלין במשכורת של גוי

הלנת שכר אסורה (ראו מסכת בבא מציעא קיא ע"א, ןשולחן ערוך חושן משפט סימן של"ט) והעובר עליה עובר בחמישה לאוין ועשה.

לגבי הלנת שכר של גוי כותבת הגמרא (שם): "גר תושב - יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר". וכן פסק הרמב"ם (הל' שכירות יא א): "וגר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואם איחרו אינו עובר בלא תעשה".

דהיינו שהמעכב שכר ישראל חייב גם בעשה וגם בלא תעשה, אך המעכב שכר גר תושב עובר רק על העשה.

בטור ובשו"ע השמיטו דין זה, כנראה משום שלא נוהג בגוי אלא בגר תושב שלא שייך בזמן הזה.

אמנם זו שיטת רוב הפוסקים, אך הרמב"ם בספר המצוות מ"ע ר כתב שיש מצוות עשה לשלם לגוי בזמנו (שלא כדבריו בהלכות שכירות פרק יא,א). וכן הביא בשמו בספר החינוך רל (וראו בספר 'קב הישר' פרק יד שכתב דברים חריפים על הנמנע לשלם משכורת בזמן גם לפועל גוי) ובעל השדה חמד (סימן סח) נותר בצ"ע בשאלה מהי שיטת הרמב"ם .

למסקנה, דעת רוב הפוסקים שאין איסור להלין שכר גוי. 

ב) איסור בל תלין כאשר יש הסכמה

לפי דין תורה כאשר כל פועל בין יהודי ובין גוי מסכים לעיכוב בשכר, אין בזה איסור (שולחן ערוך חושן משפט של"ט סעי' ט).

מכאן, שלפי ההלכה לכל השיטות מותר לעכב את שכר הפועלים אם הם מסכימים לכך.

ג) החובה החוקית לשלם בזמן

אולם לפי החוק אסור לעכב שכר של עובד אפילו אם העובד מסכים לכך (חוק הגנת השכר, התשי"ח-1918, סעיפים 9-10). אף ההלכה מקבלת את חוקי העבודה הללו במקרים מסויימים (ראו בספרו של הרב אורי סדן אורות החושן – עבודה וקבלנות מעמ' 48 ואילך ), הן מצד מנהג והן מצד דינא דמלכותא דינא. 

אולם אין לאסור יותר ממה שהחוק עצמו אוסר, ואם החוק לא אוסר עליך לעבוד במקום עבודה שמלין שכר (אלא רק קובע שהמעסיק צריך לשלם בזמן) - אין מקום לאסור עליך לעבוד שם. בנוסף, נראה שגם לפי גדרי ההלכה של "מסייע לדבר עבירה", אין עליך שום איסור, שהרי את לא מסייעת למעסיק להלין שכר, אדרבה, את מסייעת לו לשלם את השכר.

למסקנה, אין לך איסור לעבוד במקום, אך אם יש לך אפשרות להעיר את תשומת לבו של המעסיק, שעליו לעמוד במחוייבויות שלו, הן מצד ההלכה, והן מצד החוק – תבורכי.