אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יב: פיטורין
יב.יב. פיטורי עובדת בהריון

אחד התחומים הבולטים שהשתנו בעולם התעסוקה מאז ימי חז"ל הוא תעסוקת הנשים. בימי חז"ל מרבית הנשים עסקו בעיקר בעבודות בית אשר היו מרובות וקשות[1], ואילו עול הפרנסה היה מוטל על הגברים[2]. בנוסף לכך מרבית הנשים סייעו לפרנסת המשפחה אולם הכנסתן הייתה שווה פחות או יותר לסכום הנדרש למחייתן הבסיסית[3]. המהפכה התעשייתית, השינויים הטכנולוגיים בתחום עבודות הבית, והשינויים התרבותיים שהתחוללו בעולם, שינו את המצב, ונשים נכנסו כמעט לכל תחומי התעסוקה בהם הן מביאות לידי ביטוי את הכישורים שהקב"ה חנן אותן בהם, ובמקביל הן נוטלות חלק גדל והולך בפרנסת המשפחה.

נכון להיום, עבודת האשה היא כמעט הכרח במשפחות רבות שכן משפחה בגודל ממוצע בת חמש נפשות בה רק אבי המשפחה עובד במשרה מלאה ומתפרנס בשכר מינימום תוגדר כמשפחה עניה ביותר[4]. אם משפחה זו רוצה להיחלץ מן העוני, והאפשרות של האב להכפיל את שכרו אינה אפשרית, אזי הדרך היחידה העומדת בפניה היא יציאת האם לעבודה. יתר על כן מצב זה עשוי להעמיד את המשפחה בפני התלבטות האם להביא עוד ילד לעולם. שכן הבאת ילד לעולם כרוכה בהריון ובהפסקת העבודה עד אשר ייגמל הילד. ואכן במדינות רבות בעולם שעור הילודה הלך וירד עד שהגיע לממדי כיליון דמוגרפי של ממש.

אי לכך, קבעה מדינת ישראל בראשית ימיה חוקים[5] המגנים על נשים עובדות ומאפשרים להם להביא ילדים לעולם ללא חשש כלכלי. במסגרת חוקים אלו הובטחה לאשה חופשת לידה, ובמקביל הוטל איסור גורף על פיטוריה במהלך ההריון וחופשת הלידה[6].

חוקים אלה נועדו למטרות ראויות וטובות העולות בקנה אחד עם רוח התורה ומצוותיה והן צמצום עוני ועידוד ילודה[7]. הדרך הטובה ביותר לקיום מצוות צדקה היא מתן תעסוקה לעני[8]. הדיבור האלוקי הראשון לאדם היה הברכה "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"[9], ומימוש ברכה זו הוגדר על ידי חז"ל לא פחות ממטרת בריאת העולם כולו "לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה"[10]. מטרה לה אמורים להיות שותפים גם מי שאינם מחויבים במצוות פריה ורביה[11]. ובכלל, מעבר למצוה, השאיפה לפרי בטן בעיני נשים רבות, נחשבת לתמצית קיומן, וכפי שאמרה רחל אמנו: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי". אי לכך יש להסיק כי חוק זה טוב וראוי והוא מחייב גם על פי ההלכה[12].

על פי החוק, שכאמור, תקף גם על פי ההלכה, אין לפטר אישה מעבודה בגין הריונה[13]. איסור זה חל על כל אישה מהיום הראשון לעבודה. כמו כן אין לפטר אישה בהריון, אף אם ההריון אינו סיבה לפיטורין אם זו עובדת במקום העבודה למעלה משישה חודשים[14]. עם זאת רשאי המעסיק לפנות לבקשת היתר מהממונה מטעם שר העבודה על חוק עבודת נשים, וזה עשוי לתת היתר שכזה במקרים חריגים, כגון שמקום העבודה נסגר כולו, או שנדרש לעשות בו פיטורין נרחבים.

[1] משנה כתובות נט ע"ב: "ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה, ועושה בצמר".

[2] כתובות מז ע"ב "מזונות מדאורייתא, דתניא: שארה - אלו מזונות".

[3] על פי כתובות מז ע"ב "תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה"; שם נח ע"ב "אמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה".

[4] על פי הדו"ח השנתי למדדי העוני והפערים החברתיים (דו"ח העוני) 2018. יש להעיר שקו העוני אינו משקף עוני אובייקטיבי אלא עוני יחסי, שכן הוא נקבע לפי מחצית ההכנסה החציונית. על פי ההלכה הגדרת עוני שונה אולם הנתונים הובאו לשם התרשמות כללית.

[5] חוק עבודת נשים תשי"ד.

[6] חופשת לידה כשלעצמה מקשה על המעסיק ולכן מתן חופשת לידה בחוק ללא הגנה מפני פיטורין הייתה משאירה את חרב הפיטורין מתנופפת מעל העובדת והיא הייתה עשויה לבחור שלא להרות כדי שלא לאבד את מקום עבודתה.

[7] יש הרואים בחוקים אלו כלי למימוש ערך השוויון, ומניעת הפליה, אולם בחינה של מטרת חקיקת חוקים אלו במדינת ישראל מעלה כי לא זו הייתה מטרתם שכן בניגוד למקובל בעולם כולו איסור הפיטורין של אישה בהריון נכלל בחוק ייחודי לעבודת נשים ולא בחוקים המתייחסים לשוויון באופן כללי. להרחבה ראו: נירית תושב-אייכנר, הגנה על משרותיהן של נשים הרות במדינות רווחה, ירושלים, משרד התמ"ת, 2006 עמוד 9.

[8] רמב"ם מתנות עניים י, ז.

[9] בראשית א, כח.

[10] פסחים פח ע"ב.

[11] כגון עבד, פסחים, שם, ושפחה, תוספות גיטין מא ע"ב, ד"ה לא תוהו.

[12] כך מקובל לפסוק ברשת בתי הדין של ארץ חמדה גזית, ראו לדוגמה פס"ד ארץ חמדה גזית 71070, שניתן על ידי הרב יעקב אריאל, הרב שלמה אישון והרב אהרן כ"ץ.

[13] סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח.

[14] סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים תשי"ד.