אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יב: פיטורין
יב.ו. הודעת הפיטורין

על פי ההלכה בכל מקרה בו המעסיק רשאי לפטר עובד (למעט מקרה של מעשה זדון מצד העובד), מחויב המעסיק למסור על כך הודעה מוקדמת לעובד אשר תאפשר לו להתארגן ולהשיג מקום עבודה חלופי[1]. כמובן המעסיק רשאי לוותר על עבודתו של העובד בתקופה זו, אולם בכל מקרה יתחייב המעסיק לשלם לעובד שכר עבור תקופה זו, למעט מקרה בו העובד מצא עבודה חלופית מתאימה[2]. העובד מצדו רשאי לוותר על תקופת ההודעה המוקדמת ולעזוב מיד[3].

בחלק מהסכמי השכר מסכימים הצדדים על משך ההודעה המוקדמת לפני פיטורין. בהיעדר הסכם, בנוגע לעובד אשר בינו ובין המעסיק מתקיימת מערכת יחסי עובד-מעביד נקבע הדבר על פי החוק[4] שהוא גם מנהג המדינה[5]. החוק קובע כי משך תקופת ההודעה המוקדמת תלוי באופן העסקתו של העובד ובמידת הוותק שצבר במקום העבודה כמפורט בטבלה הבאה[6]:

במקרים בהם החוק אינו חל על העובד, שכן לא מתקיימים בינו ובין המעסיק מערכת יחסי עובד מעביד, כגון בקבלן, תחול חובת הודעה מוקדמת מכוח ההלכה בלבד. בהיעדר הסכם, פרק הזמן משתנה ותלוי בכישוריו של הקבלן ובמידת הביקוש שקיימת לכישורים אלו בשוק העבודה.

הודעה מוקדמת נדרשת כשמדובר בעובד שלא סוכמה איתו תקופת העסקה, ובאופן עקרוני המעסיק יכול להפסיק את עבודתו בכל עת שירצה. עובד שסוכמה איתו תקופת העסקה, לא ניתן לפטרו לפני סוף התקופה, אם לא בעילות חריגות המפורטות לעיל, גם בהודעה מוקדמת. מאידך עם סיום התקופה מסתיימת העסקתו ללא צורך בהודעה מוקדמת. אולם, גם במקרה של עובד המועסק לתקופה קצובה, אם הצדדים סיכמו ביניהם על אפשרות להפסקת עבודה בהודעה המוקדמת, המעסיק יהיה רשאי להפסיק את עבודתו של העובד בתנאים שנקבעו.

פיטורין בעל פה

הפוסקים כתבו שפיטורין אינם חייבים להיעשות בכתב. די בהודעה בעל פה של המעסיק לעובד כדי להיחשב לפיטורין[7]. כמו כן גם על פי החוק די בפיטורין בעל פה כדי לזכות את העובד בפיצויי פיטורין^[8]. למרות זאת, החוק דורש מהמעסיק לתת לעובד הודעה מוקדמת על הפיטורין בכתב[9]. כמו כן דורש החוק מהמעסיק לתת לעובד אחרי סיום עבודתו אישור על תקופת עבודתו אצלו[10]. אישור זה נדרש לעובד כדי לקבל דמי אבטלה מביטוח לאומי וזכויות נוספות, והימנעות ממסירת מכתב שכזה עשויה להזיק לעובד. אי לכך לחוקים אלו יש תוקף הלכתי, ולפיכך למרות שפיטורין שנעשו בעל פה תקפים, לכתחילה יש לעשותם בכתב.

לעיתים בלהט הוויכוח עשוי המעסיק לפלוט מפיו משפט ממנו משמע במפורש או במרומז שהוא מפטר את העובד. כמו כל מעשה משפטי, גם פיטורין תקפים רק אם נאמרו באופן רציני, המצביע על גמירות דעת אך אם נאמרו "בעידנא דריתחא" אין לייחס להם משמעות משפטית, ואם העובד פירש אותם לא נכון, ובעקבותיהם עזב את עבודתו, הוא אינו זכאי לקבל את הזכויות המגיעות למי שפוטר מעבודתו[11].

[1] הלכה זו נאמרה במקורה בנוגע לשכירות בתים ראו בבא מציעא קא ע"ב; רמב"ם שכירות ו, ז-ח, אולם היא הורחבה על ידי הפוסקים גם לתחום יחסי העבודה, ראו חזון איש בבא קמא כג ב; פסקי דין רבניים ג, עמ' 91, 272; פד"ר יג, עמ' 74. ועיינו בשו"ת דברי מלכיאל ג, חו"מ, קנא, החולק על השוואה זו.

[2] בנקודה זו בתי המשפט פוסקים באופן שונה וקובעים כי על המעסיק לשלם את דמי ההודעה המוקדמת גם אם העובד החל לעבוד במקום אחר. ראו ע"ע 299/99 קציר רובינסון נ' משה איתם. פרשנות זו של בתי המשפט שונה מההלכה והיא אינה מחייבת על פי ההלכה.

[3] שכן מדובר בזכות העומדת לו והוא רשאי למחול עליה.

[4] חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א.

[5] חזון איש בבא קמא כג, ב.

[6] על פי סעיפים 4-3 לחוק הנ"ל.

[7] רבנו ירוחם, מישרים, כט, ד; רמ"א חו"מ שלג, ח; ש"ך שם, מז. ועיינו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד, עז, הסבור כי העובד משועבד בגופו למעסיק ולפיכך פיטורין חייבים להיעשות בכתב בלבד.

[8] יתר על כן, לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג די בהתנהגותו של המעסיק כלפי העובד באופן ממנו הוא יכול היה להבין כי הוא מפוטר, כדי לזכות את העובד בפיצויי פיטורין אם יחליט להתפטר.

[9] לפי סעיף 2(ג) לחוק הודעה מוקדמת (תשס"א), הודעה מוקדמת חייבת להינתן בכתב כאשר במכתב מצוין תאריך מתן ההודעה, ותאריך כניסת הפיטורין לתוקפם. לפי סעיף 7 (א) לחוק זה, אי מתן הודעה מוקדמת על פיטורין בכתב מזכה את העובד בשכר עבור כל משך תקופת ההודעה המוקדמת לה הוא זכאי.

[10] סעיף 8 לחוק הנ"ל. הימנעות מחובה חוקית זו מטילה על המעסיק אחריות פלילית שקנס בצידה.

[11] רמ"א חו"מ שלג, ח; שו"ת חתם סופר חו"מ, קל. יש לציין כי לדעת רבי אברהם שור, תורת חיים בבא בתרא קס ע"ב, ד"ה אתרא, גם פיטורין שנעשו בעידנא דריתחא מחייבים מבחינה משפטית.