אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יב: פיטורין
יב.ד. עילות הפיטורין

כאשר אנו באים לעסוק בהשלכות הפיטורין יש משמעות רבה לעילה שהביאה לצעד זה. בהקשר זה יש להבחין בין עילות מוצדקות לעילות שאינן מוצדקות.

נפתח בעילות שאינן מוצדקות, אלה כמובן רבות מספור, עם זאת נציין שתי עילות שכיחות הנזכרות בפוסקים ככאלה שאינן מצדיקות פיטורין. האחת, שיקול כלכלי, כלומר אם המעסיק מבקש להפחית בשכרו של העובד מכיוון שהגיע למסקנה כי יוכל להשיג עובד זול יותר[1], או איכותי יותר[2], הפיטורין אינם מוצדקים. כמו כן, גם מערכת יחסים אישיים רעועה בין העובד ובין המעסיק אינה מהווה כשלעצמה עילה מוצדקת לפיטורין[3].

כעת נפנה לדון בעילות המוצדקות. על פי ההלכה אם העובד הפר את החוזה עם המעסיק רשאי המעסיק לפטרו. הפרת חוזה מצידו של העובד היא פעולה שעשה העובד, או פעולה שהיה נדרש לעשות ולא עשה, ובשל כך נגרם למעסיק הפסד או נזק.

זאת, בתנאי שמדובר בדפוס פעולה החוזר על עצמו שוב ושוב[4] בו העובד אינו מבצע את משימותיו כפי שנדרש ממנו[5], למרות התראות חוזרות ונשנות. אולם אם מדובר במעידה חד פעמית של העובד אין הדבר מצדיק פיטורין. גם אם שגה העובד ועשה טעות אשר הסבה נזק למעסיק, יכול העובד לתקן את הטעון תיקון, אם באמצעות עבודה נוספת אשר תיעשה על חשבונו, ואם באמצעות תשלום שיפצה על הנזק שנגרם.

עילת פיטורין מוצדקת נוספת היא כאשר התברר שהעובד פגע במעסיק במזיד, כגון, עובד שגנב מהמעסיק. במקרה כזה ניתן לפטר את העובד באופן מידי ללא התראה גם לאחר מעשה אחד.[6]

[1] רש"י בבא מציעא עו ע"א, ד"ה ואם.

[2] שו"ת הרא"ש קד, ד; ערוך השולחן יו"ד רמה, יט.

[3] תוספות שאנץ בבא מציעא עו ע"א; שו"ת מהרש"ך ב, פ.

[4] נימוקי יוסף בבא מציעא סו ע"א, ד"ה רוניא; רמ"א חו"מ שו, ח. וראו ביאור הגר"א, שם, כג, המוכיח שהתנהגות לקויה של העובד תיחשב לדפוס פעילות בעייתי רק כאשר העובד חזר עליה לפחות שלוש פעמים.

[5] מרדכי בבא מציעא, שמג; רמ"א חו"מ שלג, ה.

[6] רמ"א חו"מ תכא, ו, וראו עוד: פס"ד ארץ חמדה גזית מס' 74005-1.