אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יב: פיטורין
יב.ט. פיצויי פיטורין

עובד אשר בינו ובין המעסיק קיימת מערכת יחסי עובד-מעביד[1], שפוטר מעבודתו, זכאי על פי החוק לקבל מענק המוכר בשם "פיצויי פיטורים". המונח "פיצויי פיטורים" אינו מדויק מבחינה הלכתית שכן פיצוי משולם כנגד נזק שנגרם או בגין הפרת חוזה. לעומת זאת, מענק זה אינו תלוי בהכרח במידת הפגיעה שנפגע העובד כתוצאה מפיטורין אלו, אם בכלל הייתה. פיצויי הפיטורין התפתחו כנוהג בארץ ישראל בראשית המאה ה-20. ברבות השנים הלך והתפשט המנהג עד שנתקבע כמנהג פשוט על פיו פסקו בבתי הדין[2]. אחרי שנים קיבל המנהג גם גושפנקא רשמית כחוק במדינת ישראל[3] אשר נתקבל כמחייב גם על פי ההלכה[4].

הבסיס הרעיוני למנהג תשלום פיצויים הם דברי התורה המצווה את האדון לתת מענק לעבד עברי עם שחרורו: "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ תִּתֶּן לוֹ"^[5]. מצווה זו נאמרה אמנם ביחס לעבד עברי, שאינו קיים בזמן הזה, ואף אין בה חיוב משפטי אלא צו מוסרי וערכי כמצוות הצדקה[6]. אולם בעל ספר החינוך מוסיף ואומר כי את הרעיון שעומד מאחורי מצווה זו ראוי ליישם אצל כל פועל:

שנרחם על מי שעבד אותנו ונתן לו משלנו בתורת חסד מלבד מה שהתנינו עמו לתת לו בשכרו... אף בזמן הזה ישמע חכם ויוסף לקח, שאם שכר אחד מבני ישראל ועבדו זמן מרובה או אפילו מועט שיעניק לו בצאתו מעמו מאשר ברכו השם[7].

שיעור פיצויי הפיטורין על פי החוק למי שעבד שנה לפחות הוא סכום המשכורת האחרונה ששולמה כפול מספר שנות העבודה.

על פי החוק[8], על מנת להבטיח את תשלום הפיצויים הנ"ל מחויב המעסיק להפריש מדי חודש 6% משכרו של העובד לקרן פיצויי פיטורין. הפרשה זו אינה מספיקה בכדי לכסות את כל הסכום הנדרש על פי החוק, ועל המעסיק להוסיף עליה. אם המעסיק יבחר להפריש 8.33% מהשכר, הוא יהיה פטור מלהוסיף לעובד שפוטר כסף על הסכום שהופרש לקרן הפיצויים[9].

חוק פיצויי פיטורים הוא חוק ראוי העולה בקנה אחד עם כוונת התורה והוא מחייב גם על פי ההלכה[10]. בחוק נקבע במפורש כי לא ניתן לוותר מראש או למחול אחר הפיטורין על הפיצויים, וכך יש לנהוג גם עם פי ההלכה[11].

[1] ראו לעיל פרק ב, סעיף א.

[2] פסקי דין רבניים א, עמ' 330; פסקי דין רבניים ג, עמ' 272; פסקי דין רבניים, עמ' 126, בפני הדיינים הרב אליעזר ולדנברג, הרב עובדיה יוסף והרב יוסף קאפח.

[3] חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג.

[4] שו"ת מנחת יצחק ו, קסז; שו"ת תשובות והנהגות ה, שסג.

[5] דברים טו, יב-טו.

[6] ש"ך חו"מ פו, ב; סמ"ע שם, ב. לעומת זאת ראו משנה למלך עבדים, ג, יד, הרואה במצווה חיוב גמור.

[7] ספר החינוך, מצוה תפב. לדעת הרב בצמ"ח עוזיאל (בהערה בסוף ספרו של הרב משה פידלינג, תחוקת העבודה, ירושלים תש"ה, עמ' קלב-קלג) קיים יסוד נוסף לחיוב פיצויי פיטורין והוא "למען תלך בדרך טובים".

[8] הסכם קיבוצי, נחתם בתאריך 6.3.11 ומספרו 7021/2011. צו ההרחבה לפנסיה חובה (נוסח משולב) נחתם בתאריך 3.8.11 ונכנס לתוקפו בתאריך 27.9.11.

[9] סעיף 9 לצו ההרחבה לפנסיה חובה. הפרש זה עשוי להיווצר כאשר שכרו של העובד עלה במשך הזמן. במקרה זה חישוב שיעור הפיצויים על פי המשכורת האחרונה יהיה גבוה מהסכום שנצבר בקרן הפיצויים.

[10] ראו לעיל פרק ב סעיפים ד-ה.

[11] כך משמע מסעיפים 29-28 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג. ראו פסק דין של הרב אוריאל לביא תיק 618660/1 פלונית נ' מוסדות פלונים, עמ' 5 (פורסם בנבו י"ט אדר א תשס"ח). יש לציין כי פוסקים שאינם מוכנים לתת לחוקי מדינת ישראל תוקף הלכתי מדינא דמלכותא יעניקו לחוק זה תוקף מכוח היותו מנהג, ולדעתם העובד רשאי לוותר על זכות זו (ראו שו"ת תשובות והנהגות ה, שסג). כפי שציינו לעיל פרק ב סעיף ז, לדעתנו יש לחוק תוקף מחייב מדינא דמלכותא ואין אפשרות להתנות עליו.