אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יב: פיטורין
יב.א. הפסקת עבודה בהסכמה או על פי תנאי הסכם

סיום מערכת של יחסי עבודה יכול להתרחש בנסיבות שונות, כגון, במועד שהוסכם מראש, או עקב יציאה לגמלאות, אולם יכולה להיות גם סיבה אחרת להפסקת העבודה. במערכת יחסי העבודה, כמו כל מערכת יחסים בין אנשים, ישנן עליות ומורדות, ולעיתים היא באה אל סיומה גם קודם מן המתוכנן. גם אז, סיום יחסי העבודה עשוי להתרחש בהסכמה בין העובד והמעסיק או בחוסר הסכמה. כאשר סיום יחסי העבודה, נעשה שלא בהסכמה בהחלטה חד צדדית, אזי אם מדובר בהחלטה חד צדדית של העובד, יוגדר הסיום כהתפטרות, ואם מדובר בהחלטה חד צדדית של המעסיק יוגדר הסיום כפיטורין[1]. בדרך כלל בימינו המונח "פיטורין" עוסק בסיום מערכת יחסים בין פועל ומעסיק בלבד, ואילו בנוגע לקבלן נעשה שימוש במונח "סילוק". אולם, בהלכה ישנו דמיון רב בין דיני פועל וקבלן בכל הנוגע לסיום ההתקשרות ביניהם. לפיכך בפרק זה ננקוט במונח "פיטורין" הן כאשר כוונתנו לסיום התקשרות עם פועל והן עם קבלן.

הדרך המועדפת לסיום יחסי עבודה, כמובן, היא בהסכמה. הסכמה זו עשויה להיווצר תוך כדי תקופת העבודה, כאשר הצדדים מגיעים ביחד להבנה כי סיום יחסי העבודה טוב לשניהם. אין זה אומר כי הצדדים שמחים בהכרח במצב שנוצר, כמו כן, בהחלט ייתכן שהסכמה זו מקורה ביוזמה של אחד הצדדים. אולם הכוונה למצב בו שני הצדדים מבינים כי בנסיבות הקיימות לא יהיה זה נכון מבחינתם להמשיך את מערכת יחסי העבודה, או לכפות על הצד השני להמשיך בקשר בניגוד לרצונו.

ההסכמה לסיום יחסי העבודה יכולה להיעשות גם מראש, לפני תחילת העבודה כאשר הצדדים מסכימים על מועד מוסכם, נסיבות מוסכמות או יעד מוגדר, בו יסתיימו יחסי העבודה ביניהם. לדוגמה: מדריך נוער (אשר דינו כפועל) אשר נשכר למשך שנה אחת בלבד. עם הגעת מועד סיום העבודה תסתיים מערכת יחסי העבודה ממילא ללא צורך במעשה או הודעה. הוא הדין בחשמלאי (שדינו כקבלן) שסיים את העבודה שקיבל על עצמו. הצדדים יכולים כמובן לבחור לחדש את ההתקשרות ביניהם, אולם הדבר נתון לבחירתם. בכל מקרה אי הסכמתם לחידוש ההתקשרות אינה מוגדרת לא כפיטורין ולא כהתפטרות אשר בהשלכות שלה נדון בהמשך.

כמו כן, במקרים רבים פועל נשכר לתקופה בלתי מוגבלת ומסוכם איתו כי ניתן יהיה לפטרו בהודעה מראש (על משך תקופת ההודעה המוקדמת ראו בפרק זה, סעיף ‎ו). במצב כזה, המעסיק רשאי לפטר את הפועל על פי שיקול דעתו בהודעה מראש.

כאשר סיום יחסי העבודה נעשה על פי ההסכם שבין הצדדים הוא בוודאי מותר על פי ההלכה. בכל זאת, במקרים רבים העובד מצפה שתקופת העסקתו תוארך. במקרים כאלה, מבחינת העובד מדובר על אבדן מטה לחמו, ועל המעסיק לקחת זאת בחשבון.

חשוב לציין כי לא מדובר בזכות שהעובד יכול לתבוע, אלא בחובה מוסרית שמטילה התורה על האדם לגמול חסד עם חברו. כמובן חובה מוסרית זו, מטיבה, משתנה לאור הנסיבות, ומצבם הכלכלי של העובד ושל המעסיק. אולם, מפאת חשיבותה, על המעסיק לקחת אותה בחשבון ורק לאחר מכן לקבל את ההחלטה בדבר המשך העסקתו של העובד. עבודתו של האדם מהווה את משענתו הכלכלית, ולכן רואה ההלכה בהעסקתו של עובד עני קיום של מצוות צדקה, העדיף על מתן תרומה כספית ללא תמורה. העני שעובד למחייתו מתפרנס בכבוד ואינו הופך לנזקק:

שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה... ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול^[2].

יתר על כן, הפסקת עבודתו הקבועה של אדם אשר היה רגיל להתפרנס ממנה, הושוותה על ידי חז"ל מבחינה מוסרית לגזל, גם כשזו נעשית כדין: "אם היית למוד להיות מפרנסו וחזרת בך... דע שאתה גוזלו!"^[3].

כמובן שעל המעסיק לשקול גם את טובתו שלו, ואת המחיר אותו הוא עשוי לשלם על החלטה על המשך ההעסקה. אולם תפיסת העסקת אדם אחר כזכות, וכערך מוסרי גבוה, עשויה לגרום לקבל החלטות נכונות ומאוזנות יותר. 

[1] יוער כי הגדרות אלו אינן חופפות להגדרת פיטורין הקבועה בחוק אשר נועדה לשם קביעת זכותו של העובד לפיצויי פיטורין. זכות זו לפיצויי פיטורין אינה קשורה בהכרח לסיום יחסי עבודה שלא בהסכמה ובמקרים מסוימים היא עשויה להיות מוענקת לעובד אף כאשר סיום העבודה נעשה בהסכמה מלאה, ראו סעיף 9(א) לצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה (2011). כמו כן על פי סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים אי חידוש תקופת ההעסקה ייחשב כפיטורין המזכים בפיצויי פיטורין. חוקים אלו עוסקים כאמור בזכות לפיצויי פיטורין, ובה נעסוק בסעיף ‎ט לקמן. בסעיף זה אנו עוסקים בהגדרתם ההלכתית של הפיטורין שהיא הפרת חוזה הנעשית באופן חד צדדי על ידי המעסיק. לפי הגדרה זו ברור כי אי חידוש תקופת העסקה נוספת, אחר שתקופת ההעסקה המוסכמת הסתיימה, לא יוגדר כפיטורין מבחינה הלכתית, שכן אין בדבר כל הפרת חוזה, לא של העובד ולא של המעסיק.

[2] רמב"ם מתנות עניים י, ז.

[3] תנחומא בהר, ב. וראו דברי רבנו תם, ספר הישר חידושים, תשמא, המחמיר יותר וכותב שבהפסקת מקור מחייתו של אדם יש בעיה מוסרית הגובלת בשפיכות דמים.