אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יב: פיטורין
יב.ב. הפסקת העבודה עקב אילוץ חיצוני

הפסקת העבודה באמצע תקופת העסקה אינה נעימה עבור שני הצדדים. אך לעיתים נסיבות מסוימות בלתי צפויות יוצרות מצב בו, על אף רצון שני הצדדים, המשך העסקתו של העובד הופך להיות בלתי אפשרי והמעסיק נאלץ לפטרו. במקרים אלו ההלכה רואה בפיטורין כורח בלתי נמנע ומאפשרת לבצעם, והמעסיק יהיה חייב לשלם רק עבור העבודה שכבר בוצעה.

הפסקת העסקה מתוך כורח תיתכן כאשר עקב שינוי בנסיבות, העבודה לא ניתנת לביצוע[1]. לדוגמה: ספק בלעדי של חומרי גלם למפעל לא עמד בהתחייבותו ועקב כך נאלץ המפעל לסגור פס ייצור ולפטר את עובדיו. הוא הדין, כאשר העבודה ניתנת לביצוע אך הפכה למיותרת[2]. לדוגמה, אדם מבוגר שבר את רגלו ועבר לגור באופן זמני אצל בנו, ובשל כך מבקש לוותר על שירותיה של עוזרת הבית המועסקת על ידו בכל שבוע באופן קבוע, שכן אין טעם לנקות בית שלא מתגוררים בו.

כך גם במקרים בהם העבודה אולי ניתנת לביצוע ואינה מיותרת, אולם שינויים ברמות המחירים בשוק גרמו לכך שהמשך פעילות החברה והעסקת העובדים הפך להיות בלתי רווחי. במצב כזה החברה נדרשת לנקוט צעדי התייעלות הכוללים פיטורין, המותרים על פי ההלכה[3], והמעסיק רשאי להפסיק את ההתקשרות עם העובד גם אם לא נפל כל פגם בעבודתו.

יודגש כי הלכה זו חלה גם כאשר מדובר בהתקשרות עם קבלן. לדוגמה, אדם שלח מוביל לצורך הובלת ציוד שרכש בעסקה טלפונית, ורגע לפני שהמוביל הגיע הודיעו לו שנפלה טעות והציוד טרם הגיע לספק. בכל המקרים הללו הפיטורין מותרים, ועל המעסיק לא תוטל כל חובת תשלום על העבודה שלא נעשתה. על רקע קביעה כללית זו יש להבחין בין סוגים שונים של כורח.

כורח צפוי – פיטורין ברשלנות – כורח הוא עילה מוצדקת לפיטורין, אך רק בתנאי ששני הצדדים היו מודעים לאפשרות התרחשותו, ובמידה שווה. במקרה בו רק המעסיק מודע לסיכון שייווצר כורח שימנע את המשך העבודה, עליו לשתף את העובד בדבר קיומו עוד בשלב המשא ומתן, והעובד יחליט האם להתקשר עמו או להתנות את ההתקשרות בתנאים כאלו ואחרים. אם המעסיק יידע את העובד על הכורח הצפוי, הוא לא יישא באחריות במקרה שהסיכון התממש והעובד פוטר. אולם אם המעסיק שמר את המידע לעצמו ולא שיתף בו את העובד, אזי המעסיק נושא באחריות והוא חייב לשלם לעובד את שכרו על אף שזה לא עבד[4].

אמנם, במקרה זה העובד יקבל פיצוי חלקי בלבד שכן הוא נהנה מחופשה במקום לעבוד ושכרו יהיה, כ"פועל בטל" (בדבר אופן חישוב שכר זה ראו לקמן סעיף ‎ז).  

כורח שלא ניתן לחיזוי – המשותף לכל המקרים הנזכרים לעיל הוא העובדה שמדובר בכורח שאמנם לא נחזה מראש על ידי אף אחד מהצדדים אולם הצדדים היו יכולים לצפות את האפשרות שיתרחש. ספק שלא עמד בהתחייבותו, ביטול פגישה, מחלה ואפילו פטירה, הם אירועים המתרחשים בכל יום. לפיכך, שני הצדדים היו אמורים להתייחס לכך בחוזה שכרתו ביניהם, ומשלא עשו כן הם אינם יכולים לדרוש את מימושו. אולם אם מדובר בכורח ששני הצדדים לא היו יכולים להעלותו על הדעת, ומשום כך לא התייחסו אליו בהסכם, אזי על המעסיק לשלם לעובד את שכרו גם על התקופה בה לא עבד[5].

כאשר העובד קיבל תשלום מראש, ובמהלך העבודה נוצר כורח המצדיק את הפסקת העסקתו, נחלקו הפוסקים. לדעת חלק מהפוסקים גם במקרה זה הפיטורין תקפים ועל העובד להשיב את הכסף שקיבל עבור עבודה שלא ביצע[6]. לעומתם, סוברים פוסקים אחרים כי במקרה שהשכר כבר שולם, המצב משתנה, ועל המעסיק לספוג את הנזק שנגרם[7]. למעשה, על הצדדים להתייעץ עם דיין אשר עשוי לסייע להם להגיע לפשרה בה העובד יחזיר חלק מהשכר, אותו קיבל מבלי שעבד, ואת היתרה יחזיר למעסיק ששילם מבלי לקבל תמורה לכספו[8].

[1] בבא מציעא עז ע"א; שולחן ערוך חו"מ שלד, א.

[2] בבא מציעא שם; שולחן ערוך שם, ב.

[3] שער המשפט שלד, א.

[4] בבא מציעא עו ע"ב; נימוקי יוסף מו ע"ב; שולחן ערוך ורמ"א חו"מ שלד, א.

[5] שו"ת מהר"ם דפוס פראג, צ, ע"פ שו"ת בני אהרון, ל.

[6] שו"ת מהר"ח אור זרוע, סו.

[7] שו"ת תרומת הדשן, שכט; רמ"א חו"מ שלד, א; שו"ת מנחת יצחק ה, קלה.

[8] ש"ך חו"מ שלד, ב; פסקי דין רבניים ו, עמ' 192.