אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק ג: משא ומתן לכריתת הסכם עבודה
ג.ב. שכר החורג מהמקובל - המימד המשפטי

בעולם מקובל לחשוב שאין כל דבר רע במכירה של מוצר או שירות במחיר החורג במידה ניכרת מהמחיר המקובל^[1]. התורה לעומת זאת, קובעת כי מכירה של מוצר במחיר החורג באופן ניכר ממחיר השוק^[2] היא מעשה פגום מבחינה מוסרית ומשפטית ולפיכך ניתן לדרוש את ביטול העסקה. פער ניכר פירושו מחיר הגבוה בחמישית ומעלה ממחיר השוק, או נמוך בשישית ממחיר השוק[3].

התורה מניחה כי משא ומתן הוגן באמת יכול להתקיים רק בשוק חופשי ובו תחרות משוכללת מרובת משתתפים, בה כל המשתתפים מודעים למחיר השוק ויכולים לבחור עם מי הם מעוניינים לסחור. ידיעת מחיר השוק האמיתי הכרחית לקיומו של מסחר הוגן, שכן מחיר השוק מהווה עוגן למשא ומתן בין הצדדים. לפיכך ביצוע עסקה החורגת באופן ניכר ממחיר השוק תוך ניצול לרעה של חוסר ידיעתו של הצד השני מוגדרת כאונאה^[4] אותה אסרה התורה^[5]: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו".

לפי עיקרון זה היה מקום לומר כי העסקת עובד במחיר נמוך באופן ניכר מהמחיר המקובל אסורה והסכמתו לכך בטלה. אולם התורה הגבילה דין זה וקבעה^[6] כי הוא לא יחול על תחומים מסוימים ובכללם עבדים וקרקעות^[7]. בעקבות הגבלה זו נוצרה בפוסקים הבחנה בין אונאה של פועל לאונאה של קבלן, והבחנה נוספת בין סוגים שונים של קבלנים:

פועל, הנשכר לזמן דינו לעניין זה כעבד (עבד מוכר את עצמו לעולם, ופועל מוכר חלק מהזמן שלו למעסיק) שההתקשרות עמו אינה כפופה לדין אונאה^[8]. משמעות הדבר היא כי גם אם המעסיק סיכם עם העובד על שכר נמוך או גבוה באופן ניכר מהמקובל – לא ניתן לבטל את ההסכם. אולם, כאשר המחיר שסוכם גבוה פי שניים ומעלה מן המחיר המקובל, המעסיק אינו מחויב לשלם אותו אלא את השכר המקובל בלבד. לעומת זאת אם המחיר נמוך ביותר מחצי מהמחיר המקובל, העובד אינו יכול לקבל יותר מהסכום עליו סוכם (ובלבד שאינו נופל משכר המינימום)[9].

מכיוון שאין דין אונאה בקרקע, אין דין אונאה גם בקבלן שיפוצים, קבלן בניין, או קבלן ניקיון, המשביחים את קרקע^[10].

שונה מהם דינו של קבלן שאינו עובד בקרקע (לדוגמה מכונאי רכב או מתכנת מחשבים שהתחייב לכתוב תוכנה). קבלן מסוג זה, נחשב כמי שסוחר בחפץ אותו הוא מתקן או מספק, ולפיכך הוא כפוף לדיני אונאה^[11]. משמעות הדבר כי אם המחיר עליו סוכם חורג בחמישית מהמחיר המקובל בשוק, ניתן לבטל את ההסכם.

[1] כך נקבע גם בסעיף 14(ד) לחוק החוזים תשל"ג.

[2] לדעת ערוך השולחן חו"מ רכז, ז, אם אין מחיר קבוע אלא טווח של מחירים, אזי רק חריגה ניכרת מטווח תהיה בגדר אונאה.

[3] בבא מציעא מט ע"ב; שולחן ערוך חו"מ רכז, ב.

[4] בעברית המודרנית מקובלת הצורה הלשונית "הונאה" (בהא) ואילו בלשון חז"ל מוכרת הצורה "אונאה" (באלף). מבחינה לשונית מדובר בשתי צורות כתיבה אפשריות לאותו מושג. אולם בשל התפישות המוסריות השונות התקבעה התודעה כי "הונאה" היא מעשה רמאות המקובל גם בעולם המודרני כאסור, ואילו "אונאה" היא עסקה שנעשתה במחיר מופקע שמקובלת כאסורה רק על פי ההלכה. אנו ננקוט בלשון זו.

[5] ויקרא כה, יד.

[6] בבא מציעא נו ע"א.

[7] ייתכן שטעם הדין הוא שלקרקע יכול להיות שווי סובייקטיבי עבור המוכר והקונה הזקוקים דווקא לקרקע במקום מסוים. לגבי עבדים ייתכן שהטעם הוא שהאיכות האישית של העבד איננה ניתנת להשוואה למחיר השוק, נימוק זה נכון גם לגבי איכותו של פועל. אמנם לדעת רבנו תם, תוספות בבא מציעא נז ע"א, ד"ה אמר ורמ"א חו"מ רכז, כט, אם הקרקע נמכרה ביותר מפי שניים (או בפחות מחצי) ממחיר השוק, האונאה כה גדולה שניתן לבטל את העסקה. לעומתו סברו הרמב"ם מכירה, ג, ח והשולחן ערוך שם, שאין אונאה בקרקעות כלל. מחלוקת זו לא הוכרעה, ראו גליון רבי עקיבא איגר שם.

[8] רמב"ם מכירה יג, טו; שולחן ערוך חו"מ רכז, לג. ועיינו בשו"ת מהר"ם מרוטנברג ד, תשמט, הסובר שיש דין אונאה גם בפועלים.

[9] כאמור לעיל נחלקו הראשונים במקרה זה. המחלוקת לא הוכרעה ולפיכך נקטנו בכלל המוציא מחברו עליו הראיה.

[10] כסף משנה מכירה יג, טז; שו"ת מהרי"ט ב, חו"מ, יט.

[11] רמב"ם מכירה, יג, יח; שולחן ערוך חו"מ רכז, לו. ועיינו רמב"ן בבא מציעא, נו ע"ב, שסבר שאין לחלק בין פועל לקבלן, ובכל קבלן אין דין אונאה.