אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ז: אגרות וקנסות
ז.ו. ריביות על אגרות וקנסות

חוב בגין אגרות וקנסות שאינו משולם במועדו גורר בנוסף לסך התשלום המקורי, ריבית והצמדה. קנסות עשויים אף להגיע לכדי הכפלת הסכום בגין האיחור בתשלום. על רקע האיסור החמור על תשלום ריבית בהלכה[1], נשאלת השאלה מה הדין בנוגע לריבית על קנסות?

בעניין זה יש להבחין בין מיסים וקנסות אותם מטילות הרשויות, לבין תשלום בגין שירות. על פי ההלכה איסור ריבית נוצר רק ביחס לחוב שנוצר בהסכמה. לעומת זאת, קנסות ומיסים מוטלים על הנהג באופן חד צדדי על ידי הרשויות. הן הקובעות את הנסיבות אשר בגינן הנהג יידרש לשלם, והן הקובעות את שיעור התשלום. כמו כן, על מנת להרתיע ולהמריץ את הנהג לשלם, הן רשאיות לקבוע כי אם לא שילם את המוטל עליו במועד, התשלום יוצמד למדד ואף יחויב בריבית, ואין איסור בכך. על כן, אין איסור בהצמדה וריבית על קנסות שהוטלו עקב עבירה על החוק.

לעומת זאת, בגביית ריבית בגין עיכוב בתשלום שהנהג היה צריך לשלם בגין שירות שקיבל ישנה בעיה הלכתית[2]. לפיכך, יש פוסקים הסוברים כי על מנת להתיר הטלת תשלומים אלה, על החברה המספקת את השירות להימנע מגביית ריבית או לחתום מראש על היתר עסקה[3].

לעומת זאת, יש מן הפוסקים שהתירו גביית ריבית פיגורים בגין שירות בנסיבות שונות. יש מי שכתב שחברה בע"מ היא ישות משפטית עצמאית שאינה מחויבת במצוות, ולפיכך איסור ריבית לא חל עליה[4]. יש מי שסבר שאם מטרת הריבית אינה לאפשר לחייב להמשיך ולהחזיק בכסף בהיתר, אלא היא קנס על מי שנמנע מלשלם על שירות שקיבל אין בדבר איסור ריבית^[5].

לאור זאת, התחום העיקרי בו קיים איסור ריבית הוא בגביית תשלום על נסיעה בכבישי אגרה מלקוחות מזדמנים על ידי חברות פרטיות המפעילות את הכביש. נכון להיום (שנת תשפ"ד) החברות המפעילות חתומות על היתר עסקה, וכך נפתרת הבעיה[6]. כמו כן, מכיוון שבפני החייב לא עומדת אפשרות מעשית להתמקח מול החברה ולשלם את החוב ללא ריבית, יש מי שכתב שתשלום הריבית מותר. במצב שכזה הנהג לא מתכוון לשלם ריבית על השירות שקיבל, וכל כוונתו בביצוע התשלום היא להימנע מצעדי אכיפה כלפיו ולהיות זכאי להשתמש בשירותים אלו בעתיד[7].