אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ח: ביטוח רכב
ח.א. חוק ביטוח חובה

התורה מחייבת את האדם לקחת אחריות על נזקים שגרם, ולפצות את מי שניזוק על ידו, בגופו או בממונו. אם אדם גרם במזיד או בשוגג לתאונת דרכים, מוטל עליו לפצות את מי שניזוק בתאונה. עקרונית מדובר בדרישה מוסרית יסודית, אולם יישומה על ידי האדם הפרטי עשוי להיות קשה עד בלתי אפשרי לעיתים.

עם כניסתם של כלי הרכב הממונעים לשימוש נרחב לפני עשרות שנים, התברר שהשימוש בהם כרוך בסיכון גבוה למשתמשי הדרך - הן מבחינת היקף הסיכוי להתרחשות תאונת דרכים, הן מבחינת התוצאות החמורות של התאונות. המשאבים הכספיים הנדרשים לשם פיצוי על נזקי גוף של תאונות דרכים הם עצומים, ומרבית הנהגים אינם מסוגלים לשאת בהם. הטלת חובת הפיצוי על הנהג הפוגע, הייתה עשויה לגרום להתמוטטותו הכלכלית ובמקרים רבים הוא אף היה מתקשה לעמוד בה. ממילא גם הנפגע לא היה זוכה לקבל את מלוא הפיצוי הנדרש לשם שיקומו הפיזי והנפשי.

מסיבות אלו[1] החריג המחוקק[2] את תאונות הדרכים משאר הנזקים, וקבע שכל אדם חייב לבטח את רכבו בביטוח למקרה של פגיעות גוף שייגרמו עקב תאונת דרכים בה יהיה מעורב, ואף הטיל סנקציות פליליות כנגד העובר על החוק[3]. כמו כן קבע המחוקק שכל אדם שנפגע בגופו בתאונת דרכים יזכה לפיצוי מתוך כספי ביטוח החובה המוטל על כל בעלי הרכבים במדינה.[4] אם הרכב הפוגע אינו מבוטח כחוק, הפיצוי ישולם על ידי המדינה מתוך קרן פיצויים ייעודית שהוקמה לצורך כך.[5] חוק זה מחייב גם על פי ההלכה שכן הוא נכלל במסגרת החוק הפלילי המחייב מדינא דמלכותא[6].

יש לציין כי גם בהלכה ניתן למצוא התערבויות מוסדיות דומות בדיני נזיקין, אשר הקלו או החמירו על המזיק במקום בו לתורה או לחכמים היה נראה שיש עילה לחרוג מהעקרונות הרגילים של דיני הנזיקין. לדוגמה: מחד, התורה התירה לאדם לגדל בעלי חיים ללא השגחה ואף פטרה אותו מתשלום על מלוא הנזק שגרמו, אף שהם עלולים להזיק[7]. כנראה מתוך הבנה שהטלת חובת שמירה על כל בעלי החיים שבבעלות האדם תגרום לשיתוק כלכלי. מאידך, אף שהתורה פטרה את המזיק על נזק עקיף (גרמא), חכמים חייבו אותו לפצות את הניזק אם מדובר בנזק שכיח[8].