אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ח: ביטוח רכב
ח.ג. השמירה על הרכב המבוטח

החיוב בפיצוי המבוטח הוא, כאמור, חיוב המוטל על המבטח מכוח חוזה. בהיותה התחייבות חוזית, רשאים הצדדים לקבוע באילו תנאים היא תחול. בכלל זה, ניתן להגביל את הביטוח, ולקבוע שהוא לא יחול אם יתברר שהמבוטח אחראי במידת מה לנזק שנגרם. דוגמה לכך מופיעה כבר בתוספתא שראינו לעיל, שהיא המקור הראשון לנושא הביטוח בהלכה:

רשאין הספנין לומר כל מי שתאבד ספינתו נעמיד לו ספינה אחרת. אבדה בכוסיא (=בפשיעה[1]) אין צריכין להעמיד לו, דלא בכוסיא צריכין להעמיד לו. ואם פרש למקום שאין בני אדם פורשין אין צריכין להעמיד לו^[2].

התוספתא מגבילה את תחולת הביטוח לשני מקרים: האחד, אם האובדן התרחש בעקבות פשיעה של הספן ("אבדה בכוסיא"); השני, אם האובדן התרחש בעקבות התנהגות החורגת מהמקובל של הספן ("פרש למקום שאין בני אדם פורשין"). התוספתא אינה מציינת האם מקרים אלו הוגדרו במפורש על ידי חבורת הספנים, או שמא הם תנאי מכללא, לפיו התחייבות החברים לבטח את חברם הספן לא כללה מקרים אלו. אולם עולה ממנה בבירור שאם המבטח דרש מן המבוטח להעמיד אמצעי אבטחה ספציפיים מסוימים כתנאי לביטוח, והמבוטח לא עשה זאת, הוא אינו זכאי לכיסוי ביטוחי[3].

בכל פוליסת ביטוח רכב נקבע אילו הגנות מחויב המבוטח להתקין ברכבו לשם מניעת גניבה או תאונה. לפי מה שראינו, המבוטח חייב להתקין הגנות אלה ולעשות בהן שימוש כנדרש על ידי חברת הביטוח, שאם לא כן תישלל ממנו הזכות לפיצוי ביטוחי.[4]

בכל הנוגע לביטוח מפני נזקים אחרים שאינם גניבה, כגון נזקי תאונות דרכים, חברות הביטוח לרוב אינן מתנות את הכיסוי הביטוחי בהתנהגות המבוטח. לפיכך הזכות לביטוח עומדת למבוטח גם כאשר התנהגותו הרשלנית[5] היא זו שגרמה לנזק לרכבו (במקרה של ביטוח מקיף) או לאדם אחר (במקרה של ביטוח צד שלישי). יחד עם זאת, אם בפוליסה נכתב כי היא לא מכסה מקרים בהם המבוטח פעל ברשלנות, חברת הביטוח לא תהיה חייבת לשלם בגין מקרים אלו, שהרי מדובר בהסכם חוזי שתלוי בהסכמת הצדדים[6].