אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ז: אגרות וקנסות
ז.ד. חניה בתשלום

נסיעה ברכב לאחד ממרכזי הערים, מצריכה כיום תכנון מראש היכן לחנות את הרכב עם ההגעה ליעד, כולל חישוב עלויות, משום שבמרכזי הערים החניה מעטה ובדרך כלל מותנית בתשלום. החניה בתשלום עשויה להיות בצידי הכביש, ליד אבן שפה המסומנת בצבעי כחול לבן, או בתמרור אחר המצביע על חניה בתשלום לרשות המקומית. לחלופין ניתן לחנות בחניונים מסודרים, פרטיים או בבעלות הרשות המקומית, הגובים תשלום עבור החניה.

חניה בחניון מוגדרת מבחינה הלכתית כשכירות קרקע, שכן בעל הרכב משלם עבור השימוש במקום החניה. התשלום על שימוש זה מחייב מבחינה הלכתית, והחונה מבלי לשלם בגמר החניה תשלום בגובה התעריף שנקבע, גוזל את בעל החניון[1]. אם בעל החניון מספק גם שירותי שמירה, הרי שמלבד שכירות המקום, התשלום ניתן גם עבור עבודתו של השומר בחניון. לכן, הנמנע מלשלם עובר גם על איסור תורה של הלנת שכר[2].

לעומת חניון מסחרי, לחניה בתשלום שסומנה על ידי הרשות המקומית בצידי הכביש ישנם מאפיינים ייחודיים המשליכים על היקף חובת התשלום. מצד אחד, החוק המסמיך את הרשויות המקומיות לגבות דמי חניה, מוגדר כחוק מנהלי שמטרתו הסדרת התנועה והחניה בעיר ולא כחוק חוזי שנועד להסדיר השכרת מקומות חניה לבעלי כלי הרכב[3]. לכן יש לראות בתשלום עבור חניה זו משום מס ולא דמי שכירות, וכך סברו חלק מן הפוסקים[4].

מצד שני, דרישת התשלום של הרשות המקומית בגין החניה מתבססת על כללי השוק המסחריים של ביקוש והיצע[5]. לכן רשויות בוחרות לגבות תשלום רק באזורים בהם יש ביקוש לחניה בתשלום. על פי זה, סברו פוסקים אחרים כי התשלום נחשב כגדר דמי שכירות, ולא בגדר מס[6].

ההשלכה המרכזית לשאלה הזו היא, מה דינו של מי שחנה במקום המיועד לחניה בתשלום מבלי לשלם ומבלי להיתפס ולהיקנס. לדעת הפוסקים הרואים בדמי החניה מס עירוני, אין על בעל הרכב חובת תשלום בדיעבד במקרה כזה שכן גם אם מעשיו גרמו נזק לרבים בתפיסת מקום החניה[7], נזק זה אינו מחייב בתשלום שכן הוא אינו ניתן להשבה[8]. בדומה לכך, גם מי שעובר עבירת תנועה ולא נתפס אינו חייב לשלם מיוזמתו את הקנס על עבירה זו.

לעומת זאת, לדעת הפוסקים הרואים בתשלום דמי חניה דמי שכירות הנגבים על ידי הרשות המקומית, חובת התשלום רובצת על בעל הרכב גם אם לא נתפס על ידי פקח עירוני, שהרי חיובו תקף בגין השימוש שעשה בשטח. את התשלום יכול בעל הרכב להעביר בקלות גם בריחוק מקום וגם לאחר זמן באמצעות הפעלת יישומון נייד למשך זמן החניה ובאותו תעריף.

 

[1] שו"ת הרא"ש צה, א, הובא בטור חו"מ שעא; פתחי חושן, גניבה ואונאה ו, הערה מז.

[2] שולחן ערוך חו"מ שלט, א. ועיינו תורת כהנים קדושים פרשה ב, ג, ט; יראים קכו; הגהות הגר"א חו"מ שלט, א, הסבורים שיש איסור הלנת שכר גם בעיכוב דמי שכירות על קרקע. לדבריהם החונה ללא תשלום עובר באיסור תורה של הלנת שכר גם בחניון ללא שירותי שמירה.

[3] ראו סעיף 77 (א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש): "מועצה רשאית להתקין חוקי עזר בדבר הסדר כלי רכב העומדים בתוך תחומי המועצה, בדרך איסור או בדרך אחרת". תשלום דמי חניה עונה להגדרת החוק כ"דרך אחרת" ואינו מוגדר כגביית תשלום בגין חניה אלא כ"התניית החניה בתשלום".

[4] הרב יעקב אריאל בהסכמתו לספר כתר ט: בין אדם לשלטון, עמ' 6.

[5] אזורי חניה בתשלום מסומנים רק ברחובות בהם ישנו ביקוש הגדול על ההיצע, ומחיר החניה נקבע לפי כללי ביקוש והיצע. בערים באזור המרכז בהם הביקוש גבוה (כגון תל אביב וירושלים) יכול מחיר שעת חניה להגיע לסכום הגבוה עד פי חמישה מערים בהן הביקוש נמוך (כגון אשקלון וצפת). באזורים בהם הביקוש בשבת נמוך (במרבית אזורי הארץ) תהיה החניה בחינם, בעוד באזורי תיירות בהם הביקוש בשבת גבוה (כגון אזור ים המלח ואילת) תהיה החניה בתשלום.

[6] הרב דב ליאור, בתשובה מי' תמוז תשס"ז פורסם באתר "ישיבה" נצפה בתאריך כג אלול תשפ"ב וראו בהרחבה כתר ט: בין אדם לשלטון, חלק יג, עמ' 439.

[7] לא תמיד ייגרם נזק במקרה של חניה ללא תשלום, שכן אם היו בצד הרכב מקומות חניה נוספים שלא נוצלו הרי שהחונה לא הזיק לאיש בהעמדתו את רכבו במקום זה מבלי לשלם.

[8] בבא קמא צד ע"א; שולחן ערוך חו"מ שסו, ב.