אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ז: אגרות וקנסות
ז.ג. חיוב נוסע ברכב בתשלום קנס

אחריות כבדה רובצת על נהג רכב, ויש לה משמעויות מרחיקות לכת. מעבר לחובת השמירה על חייו שלו, הוא מחויב לשמור גם על חיי יתר הנוסעים ברכב, אשר במובן מסוים הפקידו את חייהם בידיו. אחריות כבדה זו באה לידי ביטוי גם מבחינה חוקית בכך שהחוק הטיל על הנהג אחריות לשמירת שלום הנוסעים ברכב, אשר כרוכה לעיתים באחריות על התנהגות הנוסעים במהלך הנסיעה. אחריות זו עשויה להתבטא גם בחיוב הנהג בקנס, אם שוטר מצא כי אחד מנוסעי הרכב התנהג בניגוד לחוק.

מבחינת האחריות לביצוע העבירה ישנם שלושה סוגי עבירות:

האחד, עבירות בהן החוק מטיל אחריות כפולה הן על הנוסע הן על הנהג;

השני, עבירות בהן החוק מטיל אחריות בלעדית על הנהג;

והשלישי, עבירות בהן החוק מטיל אחריות פלילית על מבצע העבירה, ועם זאת מטיל כברירת מחדל את האחריות על הנהג, עד שיתברר מי ביצע את העבירה. בכל המקרים הללו יש לבחון מהי מידת החיוב על פי ההלכה המוטלת על הנוסע בגין הקנס שהושת על הנהג.

דוגמה לעבירה מהסוג הראשון: חגורות בטיחות מהוות אמצעי יעיל ביותר למניעת מקרי מוות ופציעות קטלניות במקרה של תאונות דרכים[1]. לפיכך, חובת חגירת חגורת בטיחות היא חובה הלכתית גמורה[2]. כאשר אחד הנוסעים ברכב אינו חגור הוא מסכן גם את יתר הנוסעים, כיוון שבעת תאונה הוא עלול להיות מוטח בהם ולהביא לפציעתם או למותם[3]. לכן קבע החוק חובת חגירת חגורת בטיחות, והחיל אותה הן על היושבים במושבים הקדמיים הן על היושבים במושבים האחוריים[4]. האחריות החוקית במקרה זה כפולה, והיא מתייחסת הן לנהג (אפילו היה חגור) המסיע נוסעים שאינם חגורים, הן לנוסעים שאינם חגורים (למרות שאינם נוהגים ברכב). לכן כאשר שוטר עוצר רכב שאחד מהנוסעים בו אינו חגור, הוא עשוי לחייב בקנס הן את הנוסע הן את הנהג שהסיעו. ההלכה רואה את הדברים קצת אחרת. מבחינה הלכתית הנוסע נחשב כמי שהזיק לנהג בגרמא[5], שכן כתוצאה מהמחדל שלו הנהג נקנס. מכיוון ש"המזיק בגרמא פטור מדיני אדם אך חייב בדיני שמים", ראוי שהנוסע יפצה את הנהג על הקנס שהנהג נאלץ לשלם בגינו.

מרבית עבירות התנועה הנוגעות לנוסעי הרכב הן דווקא מהסוג השני, בו החוק מטיל את האחריות הבלעדית על הנהג. כך לדוגמה, הסעת נוסעים מעבר למותר על פי החוק מובילה לקנס המושת על הנהג בלבד[6]. גם במקרים כאלה רובצת על הנוסע האחריות המוסרית לפצות את הנהג שהתחייב בגינו, גם אם אינו חייב מצד הדין על פי ההלכה או החוק[7].

בעבירות מהסוג השלישי האחריות הפלילית רובצת על הנוסע, וחיובו של הנהג נעשה רק כברירת מחדל מצד הרשויות לאכיפת החוק בשל הקושי לאתר את מבצע העבירה בפועל. כך לדוגמה כאשר נוסע משליך פסולת מרכב, לעיתים השוטר שתיעד את העבירה מצליח לקלוט רק את מספר הרכב, אך לא את זהות מבצע העבירה[8]. בעבירות כאלה, החיוב הממוני על פי ההלכה מוטל על הנוסע שביצע את העבירה. אם הנהג חויב על ידי רשויות אכיפת החוק לשלם קנס בגינה, הרי שהנוסע חייב לשפות את בעל הרכב בסכום ששילם עבורו.