אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ז: אגרות וקנסות
ז.ה. הערכאה השיפוטית לעבירות תנועה

[1] סעיף 25 לפקודת התעבורה (נוסח חדש). בתי המשפט לתעבורה מקבילים במעמדם לבתי משפט שלום, והוקמו על מנת לעסוק בהיבטים הפליליים של תאונות דרכים בלבד.

[2] למעט מקרים חמורים בהם הנהג הפוגע יואשם בעבירה של המתה בקלות דעת אשר מפאת חומרתה אינה נמצאת בסמכותו של בית המשפט לתעבורה, אלא בסמכות בית המשפט המחוזי.

[3] מכוח הכלל דינא דמלכותא דינא, ראו לעיל פרק ו סעיף ד.

[4] לעיל סעיף א.

[5] תומים ז, א; הרב שלמה גורן, תורת הפילוסופיה, עמ' 61, ועיינו ובדברי הרב הרצוג, תחוקה לישראל על פי התורה, ב, עמ' 77-76, שסובר שמצד הדין אין להקים שתי מערכות משפט מקבילות, פלילית-אזרחית, וממונית-דתית. אמנם למעשה הוא מעיד (שם, א, עמ' 55), כי לפני קום המדינה כינס את כל הרבנים שהיו בארץ ישראל ואלו הסכימו פה אחד למסור את כל העיסוק בדין הפלילי בידי מערכת המשפט האזרחית. להרחבה בנושא ראו: פרופ' אליאב שוחטמן, מעמדם ההלכתי של בתי המשפט בישראל, תחומין יג, עמ' 338; הרב עדו רכניץ, מדינה כהלכה, עמ' 40-37; 267.

[6] יש פוסקים הסבורים כי מכיוון שהשלטון במדינת ישראל חילוני לא נאמר בו הכלל "דינא דמלכותא דינא". ראו: הרב יהודה סילמן, דרכי חושן, עמ' שצו. ממילא לדעתם יש להגיע למסקנה כי גם לבתי המשפט אשר דנים לפי חוקי המדינה אין כל תוקף אפילו בתחום הפלילי, ראו: ישורון טו, עמ' תרסא-תרסד. אולם ראו לעיל (פרק ו סעיף ד), שקיימת תמימות דעים בקרב הפוסקים בדבר תוקפם ההלכתי של חוקי התעבורה. לכן ייתכן שגם הפוסקים שסירבו להעניק תוקף אפילו לבית המשפט בתחום הפלילי, יסכימו כי לבתי המשפט לתעבורה מעמד מיוחד.

[7] יש שסייגו את הדברים לחוקי התעבורה בלבד – ראו: הרב נפתלי בר אילן, "עדות על תאונת דרכים בבית המשפט", תחומין י, עמ' 190. אולם עמדת רוב הפוסקים היא שאין לעשות הבחנה עקרונית בין דיני התעבורה ליתר הדין הפלילי, ובשני התחומים יש תוקף הלכתי מדינא דמלכותא לחוקי המדינה. ראו: הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, "חוקי הכנסת ומדינת התורה", תחומין י, עמ' 190; הרב יגאל מוסינר, המשפט בישראל, עמ' 40.

[8] בבא מציעא פג ע"ב, מן הראוי לציין שרבי אלעזר ברבי שמעון שיתף פעולה עם השלטון הרומי, ואילו בתי המשפט לתעבורה פועלים במדינת ישראל היהודית. מעשיו אמנם זכו לביקורת מרבי יהושע בן קרחה אך בשו"ת הרשב"א החדשות, שמה, פסק שהדבר מותר. ועיינו ישורון, טו, עמ' תרמא-תרסד, שחלק מן הפוסקים מסייגים היתר זה באופנים שונים. לסיכום ראו: הרב עדו רכניץ, מדינה כהלכה, עמ' 93-86.

[9] שו"ת מנחת יצחק ח, קמח; הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה ד, טו, עמ' 134.

[10] הרב נפתלי בר אילן, "עדות על תאונת דרכים בבית המשפט", תחומין י, עמ' 190-179.

[11] הרב דב ליאור, שו"ת דבר חברון ג, עמ' רחצ.

[12] כך הורה לי בעל פה הלכה למעשה הרב זלמן נחמיה גולדברג בשאלה אישית ביחס לעיסוק של אשתי כעורכת דין בתחום הפלילי.

[13] שו"ת דבר חברון ג, עמ' קצט.

[14] לעיל פרק ב סעיף ו; פרק ו סעיף יא.