אורות החושן - דיני הרכב >> פרק ד: שאילת רכב >> ד.ה. האחריות לתקלה שסיבתה אינה ברורה

אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ד: שאילת רכב
ד.ה. האחריות לתקלה שסיבתה אינה ברורה

בשאלה כתוצאה ממה נגרם הנזק, עשויה להתגלע מחלוקת בין השואל והמשאיל. אם הרכב חזר מהשואל עם תקלה או נזק, השואל עשוי לטעון שעשה ברכב שימוש רגיל לגמרי והוא פטור מלשלם. או אז המשאיל יעמוד בפני הדילמה האם להאמין לדבריו ולספוג נזק שעשוי להיות כבד, או שלא להאמין לדבריו ולהגיע עמו לסכסוך משפטי. החשש מפני סיטואציה שכזו הוא שמונע פעמים רבות אנשים מלהשאיל את רכבם.

לכן, מומלץ לבעל הרכב המשאיל את רכבו לסכם מראש עם השואל כי אם תתגלה תקלה ברכב בעקבות ההשאלה, תהיה הסיבה אשר תהיה, ואפילו אם השואל נהג ברכב כראוי, השואל יתחייב לתקן אותה על חשבונו. סיכום זה יחייב את השואל גם במקרים בהם ההלכה פוטרת אותו, שכן בתחום הממוני, ובדיני שומרים בפרט, ההלכה מכירה בתנאים עליהם הסכימו הצדדים גם כאשר הם שונים מדין התורה[1]. סיכום זה יכול להיעשות בעל פה[2], אך מומלץ לעשות עליו מעשה קניין ולתעד אותו, לכל הפחות בהודעת טקסט כתובה[3].

אם הצדדים ינהגו כך, יש להניח כי בעל הרכב ירגיש בטוח יותר להשאיל את רכבו. בכל זאת, אם יתברר לו שהנזק שהתרחש בעת השימוש ברכב על ידי השואל היה מתרחש ממילא, הוא רשאי כמובן למחול לשואל על התחייבותו ולתקן את הנזק בכוחות עצמו. אולם כיוון שהוא עושה זאת מבחירה, יש לצפות כי המחילה לא תעשה מתוך תחושה של תסכול ואכזבה אלא בנדיבות לב.

אם הצדדים לא ערכו הסכם מראש, והם חלוקים בשאלה האם השואל התנהג על פי המצופה ממנו, או האם התנהגותו היא זו שגרמה לנזק עליהם לפנות לבית דין לדיני ממונות[4].

מעבר לכך, כאשר מתגלית תקלה ברכב בזמן נסיעה, מכל סיבה שתהיה, בין שהיא באחריות השואל ובין שלא, הרי ישנו חשש שהמשך השימוש ברכב יגרום נזק נוסף. כיוון שאחריות שואל כוללת הימנעות מלהזיק לרכב המושאל, על השואל לעצור את הרכב בצורה בטוחה בצד הדרך, ולהודיע על כך למשאיל על מנת שזה ידריך אותו כיצד עליו לנהוג. אם השואל אינו מצליח ליצור קשר עם המשאיל, עליו להתייעץ עם מכונאי רכב שידריך אותו בשאלה האם המשך הנסיעה עשוי להחמיר את הבעיה. אם השואל נהג כראוי ולא המשיך בנסיעה הוא יהיה פטור מתשלום גם אם בנסיעתו עד שעצר נגרם נזק נוסף לרכב[5].

אמנם לעיתים הנסיעה ברכב למרחק מסוים לאחר גילוי התקלה לא תגרום לנזק נוסף, אולם, השואל אינו רשאי לקחת סיכון זה, אף אם עצירה מיידית של הרכב כרוכה בעוגמת נפש מצידו, כיוון שהוא ממהר להגיע ליעדו. גם אם השואל מוכן לקחת את הסיכון שאם כתוצאה מהמשך הנסיעה הרכב יתקלקל והוא ישלם על כך, המשך הנסיעה אסור, שכן אסור לאדם לגרום נזק לחברו גם אם הוא מוכן לשלם לו על כך[6].

 

[1] משנה וגמרא בבא מציעא צד ע"א; רמב"ם שכירות ב, ט; שולחן ערוך חו"מ שה, ד.

[2] שיטה מקובצת בבא מציעא סט ע"ב, ד"ה אמר; נתיבות המשפט שמ, ב; ש"ך חו"מ סו, כט. עיינו גם קצות החושן שמ, א, שמסתפק האם חובה לבצע מעשה קניין על התחייבות זו.

[3] זו עשויה להיחשב כמעשה קניין המקובל כיום בשוק (סיטומתא) וכמו כן תמנע ויכוח בשאלה האם הייתה התחייבות שכזו.

[4] במקרים אלו על בית הדין להכריע ראשית כל מבחינה עובדתית, האם השואל נהג ברכב כמקובל או שחרג מן המקובל, ואם חרג, האם התנהגותו החריגה היא שגרמה לנזק. בשלב השני יידרש בית הדין למחלוקת הפוסקים האם יש לחייב את השואל שהשתמש ברכב באופן השונה מן המקובל, גם אם ברור לחלוטין שהנזק לרכב היה נגרם גם אם השואל היה נוהג באופן המקובל, ט"ז חו"מ שמ, ב, או שהואיל וסוף סוף הנזק היה נגרם גם בשימוש רגיל יש לפטור ממנו את השואל, סמ"ע שמ, ד. וראו פתחי חושן הלכות פקדון ושאלה, ט, ז.

[5] רמב"ם מכירה טז, ז; יב; שולחן ערוך חו"מ רלב, יג-יד. וראו נתיבות המשפט רלב, ה, שהסתפק בשאלה האם פטור זה קיים רק כאשר השוכר הזיק באונס כשלא היה אמור להעלות בדעתו שבנסיעתו הוא גורם לנזק, או שמא גם בנסיעה שנעשתה באופן המקובל הוא פטור על הנזק שגרם.

[6] שולחן ערוך חו"מ שעח, א; סמ"ע שם, א. הפוסקים דנו בהרחבה במקורותיו של האיסור. לדעת יד רמ"ה בבא בתרא כו ע"א, המזיק עובר על "לפני עור לא תתן מכשל" ומבטל מצוות עשה "ואהבת לרעך כמוך". לדעת רבנו יונה, אבות א, א, האיסור להזיק נכלל באיסור גזלה, ואילו לדעת הב"ח, שעח, א, האיסור להזיק נכלל גם באיסור "בל תשחית". להרחבה ראו קהילות יעקב בבא קמא, א.