אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ד: שאילת רכב
ד.ד. אחריות השואל לתקלות ברכב

על שואל מוטלת אחריות כמעט מלאה, כפי שנאמר לעיל בקצרה. אחריות זו מוטלת עליו בין אם הנזק נגרם לרכב על ידו, ובין אם על ידי אחרים. בין אם הוא התנהג כהוגן, ובין אם התנהג שלא כהוגן. בין אם מדובר בנזק שהיה ניתן למנוע, ובין אם מדובר בנזק בלתי נמנע, ואפילו כזה שנגרם מכוח עליון (המכונה בהלכה: "אונס"). כמעט בכל מקרה, השואל יהיה חייב להשיב את הרכב כפי שקיבל אותו מהמשאיל, או את תמורתו.

לעומת זאת אם הנזק אירע בשל שימוש רגיל של השואל ברכב (המכונה בהלכה: "מתה מחמת מלאכה"[1]) השואל פטור מתשלום[2].

יש מן הראשונים[3] שביארו את הפטור בכך שיש להניח שהרכב שהושאל והתקלקל היה פגום מלכתחילה, והמשאיל שהסכים להשאילו למרות מצבו הוא הנושא באחריות לנזק, ולא השואל[4]. לעומתם יש מן הראשונים[5] שהסבירו שסיבת הפטור היא שהואיל ובכל שימוש ישנו בלאי סביר וסיכון מסוים לנזק שיתרחש תוך כדי השימוש, חזקה על המשאיל שידע זאת ועל דעת כן השאיל את רכבו ומחל על כך.

כאשר השואל פטור מדין "מתה מחמת מלאכה" רשאי המשאיל שלא להאמין לשואל הטוען שנהג ברכב כמקובל ובזהירות הנדרשת ולדרוש ממנו להישבע על כך[6]. בזמן הזה מנהג בתי הדין שלא להשביע את החייב שבועה אלא לפשר בין הצדדים, ולחייב באופן חלקי[7].

אם השואל נהג ברכב באופן חריג[8], ועקב כך נגרם לרכב נזק השואל חייב. לדוגמה, שואל שהעמיס על הרכב מעבר למותר, או שהתעלם מנורת חום מנוע ועקב כך נגרם נזק לרכב, חייב לשלם על הנזק שגרם.