אורות החושן: אורות החושן - דיני הרכב
פרק ד: שאילת רכב
ד.ג. האיסור על חריגה מהיתר השימוש ברכב

מידת אחריותו של השואל על נזקים שנגרמו לרכב בזמן שהיה ברשותו, תתברר מיד, אך קודם לכן יש לחדד את מחויבותו שלא לחרוג מהיתר השימוש ברכבו של המשאיל. בהיעדר סיכום מפורש השואל חייב להשתמש ברכב באופן המקובל, לפחות כאילו היה זה רכבו הפרטי. שימוש באופן שאינו מקובל, ואשר סביר להניח שלא היה מקבל את אישורו של המשאיל, אסור משני פנים:

האחד, מדין גזל – התורה אוסרת על שומר לעשות שימוש בחפץ עליו הופקד לשמור בניגוד להסכמת בעליו. שימוש ללא רשות נקרא בלשון התורה בשם "שליחות יד"[1] ומעמדו ההלכתי כשל גזל^[2]. כאשר השואל קיבל את החפץ לשימושו למטרה מסוימת או בתנאים מסוימים והוא השתמש שלא באופן זה, הרי שביחס לכך מעמדו כגזלן^[3]. שימוש זה אסור גם אם לא נגרם לרכב כל נזק.

השני מדין מזיק – שימוש ברכב באופן הגורם לו נזק, כגון כניסה עם רכב משפחתי לשטח מסולע, אסורה. אין זה תלוי בשאלה האם המשאיל אסר על כך במפורש אם לאו, שכן אסור לאדם להזיק לחברו. העובדה שהשואל מוכן לקחת את הסיכון ולשלם על הנזקים שייגרמו אינה מתירה לו לנהוג ברכב בחוסר אחריות ולגרום נזקים^[4].

בנוסף, לדעת חלק מן הפוסקים על השואל לעשות כל שביכולתו לשמור על הרכב מפני גניבה, אף שבכל מקרה של גניבה הוא יהיה חייב לפצות את בעל הרכב פיצוי מלא כפי שנראה להלן[5].

כמעט למותר לציין כי השאלת רכב הינה לשימוש אישי בלבד. בעל הרכב מוכן להשאיל את הרכב לאדם מסוים בו הוא נותן אמון שישמור על הרכב ובמידת הצורך ייקח אחריות על נזקים שייגרמו בעטיו. אי לכך מסירת הרכב או מתן רשות שימוש לאדם אחר, אסורה[6], בהיותה פגיעה באמון בעל הרכב[7], אלא אם כן בעל הרכב הסכים לכך במפורש.

אם השואל נתן לאחר לנהוג ברכב על אף האיסור, הנוהג ברכב ללא רשות הבעלים נחשב גזלן[8], ואם הרכב יינזק, הוא יחויב בפיצוי מלא, אף אם הנזק אירע כשהשתמש ברכב שימוש רגיל וללא כל פשיעה מצידו[9]. אין הדברים אמורים בהשאלת רכב לזוג נשוי שלשניהם ותק דומה בנהיגה, שאז גם אם הבעל הוא ששאל, נראה שברור למשאיל שגם האישה עשויה לנהוג בו וההשאלה נעשתה על דעת כן[10].

בכל מקרה בו לשואל יש ספק לגבי היקף היתר השימוש שהוא קיבל, כגון, האם מותר לו לנסוע בדרכי עפר והאם מותר לו לאפשר שימוש ברכב לילדיו – עליו להחמיר על עצמו עד לקבלת אישור מפורש מהמשאיל.